דוגמאות הלכתיות לטעות בשימוש בהסתברות מותנה (טור 145)

Loader Loading...
EAD Logo Taking too long?

Reload Reload document
| Open Open in new tab

הורד [254.46 KB]

8 תגובות

  1. שאלה טכנית: למה הטורים האחרונים בפורמט PDF? זה הרבה פחות נוח לדעתי.

  2. בפסקה “רוב בבי”ד: השאלה” בשורה השנייה מהסוף: הסיכוי של דיין לטעות הוא 1-p
    למה? זה לא אמור להיות הסיכוי שלו לצדוק?

  3. ההלכה לא כל כך מתחשבת בשיקולים הסתברותיים בדיני ספיקות אלא בכללים כמו ספק ספיקא לעומת ספק אחד כל דפריש חזקה וכו`. האם זה תחום שצריך להשתנות על פי צורת החשיבה שלנו על ספיקות?

    1. אני חושב שהכללים הללו חלים במקום בו אין לך חישוב ברור. כשיש חישוב – סביר יותר ללכת אחריו. מצב של ספק הוא מצב שקול, 50-50, וכשיש חישוב שמראה שאין כאן 50-50 יש ללכת אחרי הרוב (למעט מקומות שלא הולכים אחר הרוב).

השאר תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: