תגובה לטור של הרב מיכאל אברהם/ נועם אורן (טור 515)

לפני כמה שבועות התראיינתי לפודקסט ‘הקרקס המטאפיזי’ אותו מגיש ג’רמי פוגל. הראיון שלי הוא מעין תגובה לראיונות אותן ג’רמי ניהל בעבר עם הרב מיכאל אברהם (להלן – הרב מיכי) ועם תובל רוזנווסר (אשר את שניהם אני מחשיב כידידיי). לשמחתי, הרב מיכי טרח והגיב באריכות לדברי ועל כן אני רוצה להשיב לו כגמולו – ולהגיב לדבריו בכבוד הראוי להם. התלבטתי רבות האם לכתוב טור עצמאי כתגובה או להעתיק את הטור של הרב מיכי ולהגיב לכל טענה וטענה. היתרון הגדול של השיטה הראשונה היא שאוכל להציג טיעון סדור, בהיר ועקבי לטובת העמדה שלי. החיסרון הוא שלא אוכל להתייחס לכל דבריו של הרב מיכי ואאלץ לבחור טענות אחדות ולהגיב אליהן. לכן, בחרתי לנקוט בשתי הגישות גם יחד. אכתוב פה טור יחסית קצר בו אגיב לעיקרי דבריו של הרב מיכי ואוסיף בסוף דברי קובץ המכיל את כל דבריו של הרב מיכי ותגובות שלי לאורך הטקסט.

את הטור הזה אפתח בהצגה תמציתית של טענתי ואז אפנה לעסוק בביקורות המרכזיות שהרב מיכי הפנה כלפיי וכלפי טענתי.

הטענה שלי

בכדי להבין את הטענה שלי (ובכדי להגיב לדבריו של הרב מיכי) חשוב לפתוח בהערה מתודולוגית. יש הבדל בין הגדרה לבין אפיון. הגדרה היא דבר שרירותי לחלוטין (אני יכול מעתה להגדיר את המילה ‘אריה’ כישות בצבע ירוק בעלת כנפיים. מרגע זה, בשפה שלי כל הזבובים הירוקים הם סוגים של אריות). לעומת זאת, אפיון הוא ניסיון לתאר בצורה מדויקת תופעה קיימת. כך למשל אם ברצוני לאפיין אריות אזי אני צריך לפנות לדיסציפלינה המתאימה (ביולוגיה, זאולוגיה, גנטיקה וכו’) על מנת למצוא את האפיונים המתאימים לאריות. על כן, אפיון איננו שרירותי כלל. בנוסף, אפיון יכול להיות חלקי בעוד שהגדרה, אם היא טובה, צריכה להיות ממצה. למשל יהיה זה נכון לאפיין אריות כחיות עם רעמה אך ברור שזה לא אפיון מלא. לעומת זאת, אם היינו מגדירים, באופן שרירותי, כיצד אנו משתמשים במילה ‘אריה’ אזי היינו מספקים תיאור שתופס את כל האריות ורק את האריות (בשפה שלנו).

לאחר הקדמה זו אפשר להגיע לטענה שלי. טענתי היא שאמונה דתית אינה קבלה של טענה מסוימת או סט של האמנות (יש אלוהים, היה מעמד הר סיני, משיח יבוא וכו’) כאמיתיות אלא משהו אחר. במילים אחרות, לטענתי, ההיגד הדתי ‘יש אלוהים’ יותר דומה להיגד ‘יש אלוהים’ כאשר הוא נאמר במשחק כדורגל מאשר להיגד ‘יש אלוהים’ כאשר הוא נאמר בשיעור במטאפיזיקה לאחר מעבר שיטתי אחר ההוכחה האונטולוגית.

חשוב לתת את הדעת לשני מרכיבים של הטענה שלי. ראשית, הטענה שלי היא שלילית. כלומר, אני טוען מה אמונה דתית היא לא, ואיני מתחייב למה היא כן. שנית, הטענה שלי לא נועדה להגדיר מה היא אמונה דתית אלא לאפיין את התופעה האנושית  המכונה אמונה דתית. אם כן, המטרה שלי היא לתאר תופעה קיימת (גם אם לא באופן ממצה). במובן זה הפרויקט שלי הוא דסקריפטיבי באופיו – אני מנסה לתאר את המציאות כפי שהיא, ולא כפי שהיא אמורה להיות. אני לא טוען כיצד האמונה הדתית צריכה להראות, אלא כיצד היא באה לידי ביטוי בעולם בפועל. עם זאת, כפי שכתבתי והסברתי במקום אחר, גם אם מקבלים את הטענה המכונה “הכשל הנטורליסטי” (לפיה עובדות דסקריפטיביות לבדן אינן יכולות להצדיק שיפוטים מוסריים), נראה שלתיאורים דסקריפטיביים יש מקום בשיח ובטיעונים נורמטיביים (מוסריים).

סוג הראיות שנצרך לביסוס טענות דסקפטיביות שונה באופיו מסוג הראיות שנדרש בכדי לבסס טענות נורמטיביות. בעוד שבכדי לבסס טענות נורמטיביות צריך להשתמש ב’עיני התבונה’, בכדי לבסס טענות דסקרפטיביות צריך להשתמש בעיניים ממש; עלינו להביט בעולם הסובב אותנו ולהשתמש בחושינו בכדי לזהות ולאפיין את התופעה הנידונה. כך למשל – בכדי לבסס את טענתי שאמונה דתית אינה זהה לאמונה מדעית/פילוסופית נצטרך למצוא מאפיין של האמונה הדתית שאיננו קיים באמונה המדעית או האמונה הפילוסופית. דבר זה יספיק לנו בכדי להוכיח שמדובר בשני תופעות אנושיות שונות (אם כי צריך עוד דרך בכדי להוכיח שאמונה דתית איננה טומנת בחובה כל אימוץ טענה על אודות מצב העניינים בעולם). במסגרת תגובה זו לא אוכל להיכנס לכל הראיות האמפיריות שכן אין זה מעניינה של תגובה זו. מטרתי היא להגיב לדבריו של הרב מיכי. את הביסוס המלא לטענותיי אני כותב במסגרות אחרות (בראיון המדובר ניסיתי לעשות זאת. כמו כן, כתבתי על כך פה ובעבודת התזה שלי. בנוסף, בימים אלו אני עובד על עוד מספר מאמרים בתחום).

הערה נוספת שברצוני להעיר היא שככל תיאור של תופעה אנושית מורכבת, התיאור שלי את האמונה הדתית מהווה הכללה גסה. כלומר, אני מנסה לתאר כיצד האמונה הדתית, על פי רוב, מופיעה. אם יהיו אדם או זרם דתי שהתיאור שלי לא יהיה נכון עבורם – לא תהיה זאת ראיה נגדי, שכן אני לא שולל את האפשרות הזו כלל. דומה הדבר לטענה כי ‘אריה הוא חיה בעלת זנב’ – זוהי טענה על אריות באופן כללי ועל המופע ה’רגיל’ של אריות. אך ברור שמי שטוען זאת לא מתחייב לכך שכל אריה חייב להיות עם זנב, שכן ייתכן אריה עם מוטציה גנטית שפגעה בצמיחת הזנב שלו, או אריה שהזנב שלו נתלש, לא עלינו, בתאונה מצערת.

סיימתי את דברי ההקדמה. אפנה אם כן להגיב לביקורות של הרב מיכי.

תגובה לביקורות

בדבר של הרב מיכי ניתן למצוא כמה וכמה ביקורות שונות על דברי. אנסה לקטלג אותם לביקורות שונות ולהגיב לכל אחת בנפרד.

ביקורת א’: פילוסופיה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה

ביקורת מרכזית שעולה מספר פעמים בדבריו של הרב מיכי היא שהטענה שלי בפרט, והדיון בכלל איננו נוגע כלל לפילוסופיה אלא לפסיכולוגיה או סוציולוגיה. אני חייב להודות שאני לא מבין בכלל את הביקורת. לי, באופן אישי, לא חשוב מה השם של המקצוע בו אני עוסק – שיהיה זה פילוסופיה, פסיכולוגיה או שדחכיף. אני מתעסק במה שמעניין אותי ומשאיר לאנשים אחרים לקטלג את העיסוק שלי תחת המקצוע הנכון.

אך ביקורתו של הרב מיכי מכילה מרכיב נוסף. הוא לא רק טוען שאני עושה פסיכולוגיה/סוציולוגיה אלא שאני עוסק במשהו לא חשוב. כפי שהוא כותב:

”ואם אתה לא טוען טענות פילוסופיות אלא נותר במחוזות הפסיכולוגיה, אז מה לזה ולפילוסופיה?! הרי אין שום סיבה להשקיע בזה אנרגיות ומאמצים, או להשקיע בניתוח אינטלקטואלי של התופעות הללו”

זו כבר טענה שערורייתית בעיני. הרי לניסיון להבין ולאפיין את טיב האמונה הדתית יש חשיבות עצומה בכ”כ הרבה תחומים. הרי אמונה דתית משחקת תפקיד במישורים רבים – פסיכולוגי, מוסרי, חברתי, פוליטי וכו’. לכן, מעבר לכך שהבנה מעמיקה של תופעה אנושית רחבה היא מעניינת כשלעצמה, הבנה שכזו עשויה לעזור לנו לפתור בעיות הקיימות בכל המישורים שזה עתה ציינתי.

ביקורת ב’: פטרנליזם פרשני

הרב מיכי, ורבים אחרים, טוענים כנגדי (וכנגד פילוסופים נוספים שאוחזים בעמדות דומות) שהעמדה שלנו לא מתקבלת על הדעת שכן היא סותרת את הדיווחים של האנשים הדתיים עצמם. הרי אם תשאל אנשים דתיים האם ההיגד ‘יש אלוהים’ הינו היגד אונטולוגי על אודות קיומו של ישות המכונה אלוהים – סביר להניח שהם יענו ‘כן’. אם כך, מי אנחנו שנגיד לאותם דתיים שהם לא באמת מאמינים במה שהם אומרים שהם מאמינים ושאמונתם היא מבע של זהותם יותר משהי טענה על אודות מצב העניינים בעולם?

לביקורת הזו אני עונה בשני מישורים. האחד, כפי שכתבתי בראשית דברי, הטענה שלי היא הכללה גסה. אני לא כופר בקיומם של אנשים שאמונתם הדתית מתפקדת בדיוק כמו אמונות פילוסופיות/מדעיות אחרות שלהם (נדמה לי שהרב מיכי הוא בהחלט דוגמא לאדם כזה). לכן, ייתכן ואף סביר שבמקרים מסוימים הטענה שלי לא תתפוס. עם זאת, אני כן חושב שברוב המוחלט של המקרים הטענה שלי היא נכונה, גם אם דתיים רבים יכחישו זאת.

בניסיון שלי ושל פילוסופים רבים אחרים לאפיין את האמונה הדתית יש ממד פטרנליסטי. אנו מנסים לאפיין את האמונה הדתית ואנו מודעים לכך שייתכן בהחלט שרבים מן הדתיים לא יקבלו את מסקנותינו, ואיננו חוששים מכך. אך אני חושב שחוסר חשש זה הוא מוצדק. הרי (ופה אני נסמך על דבריו של ד”ז פיליפס) כשם שאין סיבה לחשוב שאדם טוב יוכל לספק תיאוריה מוסרית טובה, וכשם שאין סיבה לחשוב שאמן טוב יותר לספק תיאוריה טובה בדבר טיבו של ה’יפה’, כך גם אין סיבה לחשוב שאדם חדור אמונה דתית יוכל לתאר היטב מהי אמונה דתית. כדי לעשות זאת יש לבחון את האופן שבו אמונה דתית מתפקדת בעולם, ולראות האם היא באמת ‘אישור של אוסף טענות’ או שמא מדובר במשהו אחר. וכאמור, אני מנסה להראות שאמונה דתית פשוט לא מתפקדת כמו אמונה מדעית, פילוסופית או מתמטית. היא פשוט משהו אחר. בפודקאסט דיברתי על כך רק קצת, אבל זהו רוב עיסוקי ביום יום.

בכדי לא להשאיר את הדברים באוויר אספק דוגמא – תחשבו שפלוני אומר שהוא לא מאמין בכך שמעבר מתחת לסולם גורם למזל רע. עם זאת, אותו אדם מתחמק באופן שיטתי ממעבר מתחת לסולמות וכשבטעות יוצא לו לעבור מתחת לסולם רמת החרדה שלו עולה באופן משמעותי. האם לא יהיה זה סביר לטעון שאותו אדם כן מאמין שמעבר מתחת לסולם גורם מזל רע, וזאת למרות הצהרותיו החוזרות ונשנות שאין הוא מאמין בכך? לי נראה ברור שכן.

באופן דומה, אני חושב שכאשר בוחנים את טיב האמונה הדתית רואים שאנשים לא מאמינים בהיגדים הדתיים כמו שהם מאמינים בהיגדים מדעיים/פילוסופים. יתר על כן, לא מדובר רק בהבדל כמותי. כלומר – זה לא רק שהם מאמינים בהיגדים מדעיים/פילוסופים באמונה שלמה ובהיגדים דתיים באמונה חלקית. טיב האמונה שונה לחלוטין. מדובר בתופעה אנושית אחרת.

לסיכום הדיון על אודות ביקורת זו – אני מודה בכך שבטענה שלי יש מימד פטרנליסטי. אך נראה לי שזהו פטרנליזם מוצדק.

ביקורת ג’: טיבה של הפילוסופיה האנליטית

לאורך כל אורך הטור, הרב מיכי מטיח בי ובאישים רבים המזוהים עם הפילוסופיה האנליטית האשמות רבות אשר כולן נסובות סביב הטענה שפילוסופים אנליטים נוטים לשחק במילים ותו לא. אני חייב להודות שאני פשוט לא מבין מאיפה באה ההאשמה הזו של הרב מיכי.

לדוגמא, הרב מיכי טוען שמבחינתם של פילוסופים אנליטים כל עמדה קוהרנטית (כלומר – עמדה שלא מכילה סתירות) היא עמדה לגיטימית. אני לא מכיר ולו פילוסוף אחד שחושב כך. אמנם פילוסופים אנליטים רבים (אם כי לא כולם) סוברים כי תנאי הכרחי לכך שתאוריה תהיה אמיתית היא שהיא תהיה קוהרנטית. אך כמובן שבכדי שהיא תהיה אמיתית צריך שהיא גם תתאם למציאות, ולא רק תהיה קוהרנטית. כך למשל התיאוריה שנשיא ארה”ב הוא בני גנץ היא תיאוריה קוהרנטית (הרי היה יכול להיות עולם אפשרי בו זה היה קורה איכשהו). אבל זו בבירור תיאוריה שגויה שכן גנץ איננו נשיא ארה”ב.

דוגמא נוספת היא הטענה של הרב מיכי שאני, ופילוסופים רבים אחרים לוקים ‘בכשל האנליטי שלפיו מה שלא ניתן להצדקה אמפירית או לוגית אינו נכון וכמובן גם לא קיים, לפחות במובן הרגיל של ‘נכון’ ו’קיים’. שוב, זו האשמה שאני פשוט לא מבין מה הביסוס שלה. העמדה שהרב מיכי מציג פה הייתה רווחת בקרב פילוסופים אנליטיים לפני יותר משבעים שנה. כיום אני לא חושב שיש פילוסופים רבים שמחזיקים בה; בוודאי לא אלו שהרב מיכי ציין.

בקיצור – האשמותיו של הרב מיכי את הפילוסופיה האנליטית אכן מעניינות ואני בהחלט מסכים עם חלקן הגדול. הן פשוט לא מופנות כלפי הפילוסופיה האנליטית אלא כלפי אנשים דמיוניים.

ביקורת ד’: אתאיזם במסווה

הרב מיכי טוען שאני, והוגים אחרים הנוקטים בעמדות דומות, הם בעצם אתאיסטים במסווה. אנחנו לא מאמינים בקיומו של האל הדתי ובכדי לא לצאת מהציבור הדתי (או משהו כזה) אנחנו מעוותים את המשמעות של מושג האמונה ובכך מאפשרים לנו להחשיב עצמנו כאנשים דתיים ומאמינים.

התגובה שלי לביקורת הזו מחלוקת לשתיים. ראשית כל, אינני אתאיסט. לפחות לא מובן המקובל של המילה. אני חושב שיש אלוהים ואני סבור שחלק מהראיות לקיומו הן די משכנעות. עם זאת, כפי שאמרתי בפודקאסט, אני חושב שמפה ועד האמונה באל הדתי (ובוודאי בזה היהודי) יש מרחק רב ואת המרחק הזה אני לא חושב שטיעונים פילוסופים יכולים לעשות בצורה משכנעת. כחלק מכך, אני לא חושב שאני יכול להצדיק את אורח חיי הדתי בכלים פילוסופים. אך, כאמור, אני לא חושב שאורח חיים דתי בכלל נובע (אצלי או אצל רבים אחרים) מנימוקים פילוסופים שכן בכלל לא מדובר באימוץ של פרקטיקה שנובעת משכנוע בתיאוריה מטאפיזית.

יתר על כן, אני דווקא סבור שהרב מיכי הוא האתאיסט במסווה. הרי לטענתי אמונה דתית איננה אימוץ של טענה אונטולוגית כזו או אחרת על העולם אלא משהו אחר (על אודות של הדבר האחר אני פחות בטוח אם כי אני מנסה לנסח קווים כלליים בעבודתי המחקרית). אם אני צודק, אזי נראה שהרב מיכי, אשר אמונתו היא אך ורק אימוץ טענה כזו או אחרת על העולם, איננו בעל אמונה במובן הדתי של המילה. כלומר, אין בין הרב מיכי ובין אמונתו של ישראל סבא דבר וחצי דבר.

עד כה הגבתי לעיקרי דבריו של הרב מיכי. בקובץ המצורף תוכלו למצוא את הטור המלא של הרב מיכי ואת תגובתי והתייחסויותיי לכל הטענות השונות העולות בו.

תגובתי מופיעה בטוקבק  כאן למטה. מיכאל אברהם

6 תגובות

  1. כלפי הרישא, האם גם הרב מבצע את החילוק בין הגדרה לאפיון? כי נראלי שהוא פשוט שינה את המילה הגדרה לאיפיון?

  2. נקודה ראשונה: נדמה לי שאתה יוצר שפה פרטית. אתה כותב: “יש הבדל בין הגדרה לבין אפיון. הגדרה היא דבר שרירותי לחלוטין […] לעומת זאת, אפיון הוא ניסיון לתאר בצורה מדויקת תופעה קיימת”.

    אז כך, בשפה שאיננה פרטית, כאשר השפה מתפקדת כאמצעי תקשורת בין דוברי השפה (המדייקים בלשונם): :

    “הגדרה” – כוללת רק את המוגדרים ואת כל המוגדרים על ידה.
    אפשר להבחין בין “הגדרה מילונית” ו”הגדרה מכוננת”. (אפשר להשתמש במלים נרדפות לכך).
    בהגדרה מילונית האריסטוטלית, למשל: ” אדם מוגדר כבעל חיים הוגה (מדבר, חושב) בן תמותה” – הגדרה כזאת מביעה את משמעות המונח “אדם” בשימוש המקובל. לדעת המגדיר היא כוללת את כל בני האדם ורק את בני האדם.
    לעומת זאת , בהגדרה מכוננת – השימוש במונח “אדם” יהיה בהתאם לקביעה שלי לצרכים מוגדרים. ” יהיה רק ישות מוסרית, וכל ילוד אשה אחר יהיה להערכתי “לא בן אדם”.

    “אפיון” – איננו מחייב כהכללה וכהבחנה. “השכן שלי הוא נדיב מאד” / “עצבני” / “שחור שער” – כל אלה הם אפיונים.

    כך בני אדם מתקשרים בעברית. מה שהצעת הוא במקרה הטוב – הגדרות מכוננות, במקרה הפחות טוב – שפה פרטית הנתונה לבעיה של חוסר הבנה הדדי.

    מקובל עליך?

  3. כאשר אתה מגדיר יצירה יפה שהאומן לא חושב שהיא יפה, האם זה אפיון נכון לדבר יפה?..

    משל הסולם הוא סביר בגלל שאין לנו הסבר אחר. ובאמת ההסבר שנתת הוא לא כמו שהיית אמור לתת – הסבר סובייקטיבי. אלא “מזל רע” במובנו האובייקטיבי.

    בכל אופן, כאן ההסבר שהמאמינים טוענים מסתדר היטב עם ההבנה שלהם.
    ולצערי לא התייחסת במענה במשל המדען, שנמצא גם תחת קושיות פילוסופיות כמו המאמין. וגם הוא לא יודע להתמודד איתם. וזה לא אומר שהוא חושב שהכל סובייקטיבי.

  4. לא ברור לי אם כך מה הויכוח שלך עם מיכי. אתה עוסק באיפיון מציאותי והוא עוסק בהעמדה סבירה של עמדה על נימוקים, שני מישורים שאינם קשורים ולא מתקשרים.

  5. נועם, חן חן על תגובתך. אנסה להתייחס לנקודות שעלו בדבריך, אבל בסוף אסכם את הנקודה העיקרית (כל השאר אינו חשוב באמת).
    1. המינוח הגדרה מול אפיון הוא כמובן שרירותי. לפי דבריך, הגדרה היא שרירותית ומלאה ואפיון הוא חלקי ומהותי (לא שרירותי). מה לגבי הגדרה לא מלאה? למה אין מונח מתאים לזה? אבל אני לוקח את ההגדרות שלך למונחים הללו כ’הגדרה’ (במובן שנתת לה). יש סתירה כבר בפתיחת דבריך. אתה אומר שהגדרה חייבת להיות מלאה ואפיון הוא חלקי. אבל אם הגדרה היא עניין שרירותי, אז מי אתה שתאמר לי האם לתת הגדרה מלאה או לא? אני רוצה להגדיר משהו שרירותית באופן חלקי. אסור? בדוגמה שלך, אני רוצה להגדיר אריה כיצור עם רעמה וזהו. מכוח מה אתה אוסר זאת עליי?
    אני לא סתם מתפלפל, אלא מנסה להראות לך שאתה עצמך לא מבין את מושג ההגדרה כפי שהגדרת (!) אותו. הגדרה אינה דבר שרירותי, אלא במקרים מאד ספציפיים. עמדתי על כך בטוריי על שירה ועוד הרבה. אריה מוגדר בצורה מלאה לפי מאפייניו האמיתיים ולא באופן שרירותי, ובדיוק בגלל זה לא קיבלת את הגדרתו כיצור עם רעמה. על עניין שרירותי אין מה להתווכח או לא לקבל. ההקדמה המושגית הזאת לא נכונה.
    2. אתה רק רוצה לומר שמטרתך לתאר ולא לטעון טענות. אין לזה בדל קשר להבחנה בין הגדרה לאפיון (שבעצמה היא בעייתית). לדעתי ההקדמה המושגית (השגויה) שלך מיותרת לחלוטין.
    3. כפי שכתבתי לך, תיאורים סוציולוגיים אינם מעניינים בעיניי. אבל לצורך הדיון שלנו כאן אקבל שאנחנו עוסקים בסוציולוגיה ולא בפילוסופיה.
    4. כתבת בצדק שכדי לבסס טענות דיסקריפטיביות צריך לערוך תצפיות ולהתבסס על עובדות. זה בדיוק מה שלא עשית, לא כאן ולא בראיון. אולי זה נעשה במקום אחר, אבל עם זה קשה להתווכח או לדון. אי אפשר לנהל דיון בלי נימוקים ולהסתמך על כך שנימקת במקום אחר. מה מטרת הדיון הזה אם לא מובאים בו נימוקים? בשולי דבריי אחזור על מה שכתבתי לך, שלדעתי אין נימוקים כאלה, בטח לא לגבי יהודים דתיים בישראל, ובטור שלי אני מדבר עליהם. איני מכיר לעומק מאמינים אחרים, אם כי גם לגביהם לדעתי אתה טועה, אבל בחברה הדתית שאני מכיר אתה ודאי טועה. זו הסיבה שאני משער, למרות שאיני מכיר את הנימוקים והעובדות שאתה מתכוון אליהם, שאין לטענתך שום בסיס עובדתי מפני שברור שאינה נכונה. אבל זה דיון עקר כל עוד לא הובאו העובדות הרלוונטיות.
    אגב, כשלא מובאים נימוקים עובדתיים-תצפיתיים, אין פלא שאני מניח שאתה לא מתכוון לעסוק בסוציולוגיה אלא בפילוסופיה. ולכן יש בנותן טעם להצביע על כך שבפועל אתה כן עוסק בסוציולוגיה.
    5. משתמע מדבריך שאדם מאמין שמתכוון ברצינות לטעון שיש אלוהים (טענת עובדה) הוא כמו אריה שנעקר לו הזנב בתאונה. זה כמובן הזוי לגמרי ואין לו שחר. איני יודע על אלו דתיים אתה מדבר, אבל זה בטח לא אלו שאני מדבר עליהם ומכיר אותם. כפי שכתבתי בטור, אמירות כאלה מאפיינות אינטלקטואלים שונים (בעקבות ויטגנשטיין), וגם הוספתי הלצה על חשבונם. אבל אם אכן כוונתך לטעון טענה כה רדיקלית, בוודאי ובוודאי שנחוצות עובדות כדי לתמוך בה. את זה אי אפשר סתם להצהיר.
    6. לא יודע מניין שאבת את הטענה שביקרתי אותך על עיסוק בסוציולוגיה. אין לזה רמז בדבריי. רק ציינתי את העובדה הזאת כדי לחדד את הדיון. הדיון הוצג כשייך למחוזות הפילוסופיה (זה גם התחום שבו אתה עוסק ולומד), ועל כך הערתי שהוא סוציולוגי ולא פילוסופי.
    7. אתה מגן על פטרנליזם, אבל כפי שכתבתי לך גם אני לא מתנגד לו עקרונית. יש כאן אפילו טורים שבהם אני מדבר בשבח הפטרנליזם. אני בהחלט מסכים שיש מצבים שבהם אני אבין טוב יותר מפלוני את השקפותיו שלו. אבל כדי להציע פירוש פטרנליסטי דרושות ראיות טובות. בדבריך אין ראיות בכלל, גם ראיות לא טובות. והדבר דומה למי שאומר שהוא מאמין באלוהים ואתה תפרש שהוא בכלל לא מאמין אלא מתכוון לכך שהוא משחק כדורגל, שכן בלשונו להאמין באלוהים פירושו להרים קרן שמאלית. זה אול נכון, אבל צריך להביא ראיה כלשהי לשימוש המוזר הזה בלשון שאתה מניח שקיים אצלו.
    8. קשה להיכנס כאן לדיון על פילוסופיה אנליטית, אבל הדרישה לעקביות ודאי אינה המאפיין המהותי שלהם. זו דרישה מכל פילוסוף. מה שמייחד פילוסוף אנליטי הוא שהוא עוסק רק (או בעיקר) בשאלת העקביות. אבל מי שמתמקד בעקביות מטבע הדברים מזניח את שאלת האמת. אגב, זה נכון גם בלמדנות תלמודית, אצל הבריסקאים. הם בעלי כושר אנליטי מצוין, ובדיוק בגלל זה הם לא יכולים להכריע מהי האמת ומחמירים כדי לצאת ידי כל השיטות. כאשר דורשים עקביות ובוחנים רק אותה, התוצאה היא שכל משנה עקבית היא קבילה באותה מידה. ברור שזה תיאור פשטני ולא מדויק, אבל במסגרת הערה צדדית בטור שלא עוסק בזה, זה בהחלט נכון. אגב, הסטייה מהתמונה הזאת היא כאשר הפילוסוף האנליטי עובר להיות סוציולוג, כלומר בודק את השימוש של אנשים במונח הנדון, ודרך זה קובע מה “נכון” ומה לא. הניתוח האנליטי כשלעצמו לא יכול לתת לך אמת או שקר של טענה (אלא אם יש בה סתירה לוגית מיניה וביה).
    9. טענת שאני מאשים אותך בכך שמה שלא מוצק אמפירית או לוגית אינו קביל, וטענת שזה לא נכון לגביך ובכלל. אבל דבריך כאן מוכיחים את ההיפך. הרי כדי לתקף את טענותיך אתה נזקק לעובדות סוציולוגיות, כלומר לתצפית. זה לא טיעון פילוסופי אלא תיאוריה סוציולוגית. הרי לך שבכלים פילוסופיים אינך מגיע להכרעה מהי אמונה דתית, שכן כל פירוש עקבי יהיה קביל מבחינתך.
    10. לא הבנתי איך אתה מסכים להאשמותיי אם הן מופנות לאנשים דמיוניים. אגב, האשמותיי אינן תוקפות את הפילוסופיה האנליטית שאני מכיר ומוקיר, אלא את מה שכיניתי הגישה האנליטית. היא ממש לא דמיונית ובעצם מאד רווחת בין פילוסופים.
    11. לא עסקתי ישירות באמונתך שלך אלא באמונה של אותו אדם שאתה מתאר (שאכן מתאימה לכמה וכמה אקדמאים בתחומים הללו). אותו אדם הוא אתאיסט במסווה. אלא שאתה רומז שזה גם מתאר את גישתך שלך, ומוסיף שבכל זאת אינך אתאיסט במסווה. על כך כתבתי שאם זו אמונתך אז אתה כן אתאיסט במסווה. אתה לא מאמין באלוהים במובן העובדתי (שהוא קיים) אלא באיזה מובן מוזר אחר. זה מזכיר לי את אלו שמפרשים את הרמב”ם בפ”ה ה”ה מהל’ תשובה שידיעת ה’ אינה כידיעתנו ובזה הוא פותר את בעיית הידיעה והבחירה. ועל כך אני שואל ממה נפשך: אם אותה ידיעה היא משהו אחר, האם את הידיעה במובן שמקובל אצלנו יש לו? אם כן, אז מה הועילה ההסטה לכיוון ידיעה במשמעות אחרת? ואם לא – אז שוב לא הועלת בכלום. הוא פשוט לא יודע וזהו. מה איכפת לי שיש לו משהו אחר שגם לו קוראים ידיעה כדי לבלבל אותנו?!
    12. אני חושב שהבהרתי היטב שכשאני מדבר על אתאיזם כוונתי ל “א-תאיזם” ולא ל “א-דאיזם”. הרי כתבת שאתה מקבל את טיעוניי לטובת קיומו של אלוהים פילוסופי (דאיזם), אז איך אני יכול לומר שאתה אתאיסט פילוסופי?
    13. קיום מצוות מסיבות שלא קשורות לקיומו של אלוהים ומחויבות למצוותיו אינו קיום מצוות. כמו שישיבה בפרגולה דומה לסוכה אינה קיום מצוות סוכה. כדי לקיים מצווה יש לעשות זאת מתוך מחויבות לגורם המצווה (וכמובן אמונה בקיומו העובדתי ובכך שציווייו מחייבים). אחד העם, גם אם היה שומר את כל פרטי ההלכה כדי שישמרו עלינו כעם וכתרבות, לא קיים מימיו מצווה אחת. זו בעצם הדתיות שאתה מתאר. מבחינתי, אחד כזה לא מצטרף למניין ואינו אדם מאמין (לא תאיסט).
    14. כמובן שאם מגדירים (ולא מאפיינים!) אדם דתי כמי שאינו מאמין באלוהים, אז אני אתאיסט. זה חלק מנפלאות השרירותיות ומשחק המילים האנליטי (שלטענתך לא קיים, בעוד שאתה עצמך מראה היטב שכן).

    לסיכום, טענתי העיקרית מעבר לכל הפרטים היא שהתזה שלך מתמצה בכך שאתה טוען טענת עובדה פטרנליסטית בלי להביא לה בדל ראיה (אתה טוען שהבאת לה ראיות במקום אחר). בה במידה יכולתי לטעון שאתה איש נטורי קרתא, כי כשאתה אומר שאתה לומד פילוסופיה בשפה הנטורי קרתאית כוונתך בעצם לומר שאתה חסיד של ‘שומר אמונים’. פשוט משמעות המילים אצלך אחרת מהמקובל (בעצם לדעתי המשמעות המקובלת היא אחרת מהמקובל). האם היית מקבל טענה כזאת? זה פשוט טיעון הזוי.

  6. אני רוצה להגיב לאחד הטיעונים של הפילוסוף נועם אורן, הוא כתב :
    ” מיכי יכול לבקר אדם אתאיסט אשר קרא בכל ספרי הרב מיכי, ואף על פי כן הוא פשוט לא מסוגל להאמין שהטענה ‘יש אלוהים’ היא נכונה?”

    להבנתי, מר מיכאל אברהם סבור שהטיעונים הפילוסופים שלו הן אמת, ואמת שהיא לא מסובכת מידי להבנה.
    קרי, אם אתאיסט לא מקבל את הטיעונים כפי שמיכי מציג אותם, אז סביר שהוא שהוא טיפש או רשע או מוטה.
    יש אמנם אפשרות תאורטית שהוא “טעה בתמימות”, אבל זה לא סביר, כי על פי הטיעונים הפילוסופיים של מיכי האמת כ”כ ברורה, וכל מי שרוצה יגיע אליה.

    כמובן שמר מיכאל אברהם טועה מאד, והפילוסופיה שלו רחוקה מלהיות אמת כ”כ ברורה.
    אפשר להראות בנקל את החורים שיש בכל טיעוני הפילוסופיה שלו (כמובן שהוא מתכחש אליהם).
    ועדיין, הראיה הכי טובה לכך היא מה שקורה בשטח. מאות אלפי מתעניינים נחשפו לטיעונים שלו ב YNET ובפלטפורמות השונות (ראיתם פעם מישהו שקיבל במה יותר רצינית כדי לשכנע בקיום האלוקים ?), ואני לא זוכר ששמעתי אפילו סיפור אחד על מישהו שהשתכנע (וגם אם קיימים בודדים, זה באמת כמות זעומה). יתרה מכך, זה נענה באדישות ובחוסר אכפתיות, ואפילו יצאו לא מעט אנשים משכילים וחכמים שהראו כמה מר מיכאל אברהם טועה (ד”ר עידו חדי, ד”ר גדי אלכסנדרוביץ’, ד”ר יאיר רזק ועוד).

    כנראה שהדרך הנכונה להגיע לבורא היא הגישה האימננטית עליה רומז הפילוסוף נועם אורן. העניין ההכרתי שקיים אצל כולנו בפנים.
    מי שרוצה להגיע דרך הפילוסופיה – לגיטימי לגמרי, ומעולה.
    כל מאמין בקב”ה זה מעולה.
    אבל עדיין, לאנשים שתומכים בשיטה הפילוסופית אל תתפלאו מדוע השיטה שלכם לא מצליחה להחזיר בתשובה.
    לפעמים, היא גם גורמת הרבה חילול השם, כמו במקרה של בעל הבלוג – מר מיכאל אברהם.

השאר תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: