תגובה לטור של הרב מיכאל אברהם/ נועם אורן (טור 515)

לפני כמה שבועות התראיינתי לפודקסט 'הקרקס המטאפיזי' אותו מגיש ג'רמי פוגל. הראיון שלי הוא מעין תגובה לראיונות אותן ג'רמי ניהל בעבר עם הרב מיכאל אברהם (להלן – הרב מיכי) ועם תובל רוזנווסר (אשר את שניהם אני מחשיב כידידיי). לשמחתי, הרב מיכי טרח והגיב באריכות לדברי ועל כן אני רוצה להשיב לו כגמולו – ולהגיב לדבריו בכבוד הראוי להם. התלבטתי רבות האם לכתוב טור עצמאי כתגובה או להעתיק את הטור של הרב מיכי ולהגיב לכל טענה וטענה. היתרון הגדול של השיטה הראשונה היא שאוכל להציג טיעון סדור, בהיר ועקבי לטובת העמדה שלי. החיסרון הוא שלא אוכל להתייחס לכל דבריו של הרב מיכי ואאלץ לבחור טענות אחדות ולהגיב אליהן. לכן, בחרתי לנקוט בשתי הגישות גם יחד. אכתוב פה טור יחסית קצר בו אגיב לעיקרי דבריו של הרב מיכי ואוסיף בסוף דברי קובץ המכיל את כל דבריו של הרב מיכי ותגובות שלי לאורך הטקסט.

את הטור הזה אפתח בהצגה תמציתית של טענתי ואז אפנה לעסוק בביקורות המרכזיות שהרב מיכי הפנה כלפיי וכלפי טענתי.

הטענה שלי

בכדי להבין את הטענה שלי (ובכדי להגיב לדבריו של הרב מיכי) חשוב לפתוח בהערה מתודולוגית. יש הבדל בין הגדרה לבין אפיון. הגדרה היא דבר שרירותי לחלוטין (אני יכול מעתה להגדיר את המילה 'אריה' כישות בצבע ירוק בעלת כנפיים. מרגע זה, בשפה שלי כל הזבובים הירוקים הם סוגים של אריות). לעומת זאת, אפיון הוא ניסיון לתאר בצורה מדויקת תופעה קיימת. כך למשל אם ברצוני לאפיין אריות אזי אני צריך לפנות לדיסציפלינה המתאימה (ביולוגיה, זאולוגיה, גנטיקה וכו') על מנת למצוא את האפיונים המתאימים לאריות. על כן, אפיון איננו שרירותי כלל. בנוסף, אפיון יכול להיות חלקי בעוד שהגדרה, אם היא טובה, צריכה להיות ממצה. למשל יהיה זה נכון לאפיין אריות כחיות עם רעמה אך ברור שזה לא אפיון מלא. לעומת זאת, אם היינו מגדירים, באופן שרירותי, כיצד אנו משתמשים במילה 'אריה' אזי היינו מספקים תיאור שתופס את כל האריות ורק את האריות (בשפה שלנו).

לאחר הקדמה זו אפשר להגיע לטענה שלי. טענתי היא שאמונה דתית אינה קבלה של טענה מסוימת או סט של האמנות (יש אלוהים, היה מעמד הר סיני, משיח יבוא וכו') כאמיתיות אלא משהו אחר. במילים אחרות, לטענתי, ההיגד הדתי 'יש אלוהים' יותר דומה להיגד 'יש אלוהים' כאשר הוא נאמר במשחק כדורגל מאשר להיגד 'יש אלוהים' כאשר הוא נאמר בשיעור במטאפיזיקה לאחר מעבר שיטתי אחר ההוכחה האונטולוגית.

חשוב לתת את הדעת לשני מרכיבים של הטענה שלי. ראשית, הטענה שלי היא שלילית. כלומר, אני טוען מה אמונה דתית היא לא, ואיני מתחייב למה היא כן. שנית, הטענה שלי לא נועדה להגדיר מה היא אמונה דתית אלא לאפיין את התופעה האנושית  המכונה אמונה דתית. אם כן, המטרה שלי היא לתאר תופעה קיימת (גם אם לא באופן ממצה). במובן זה הפרויקט שלי הוא דסקריפטיבי באופיו – אני מנסה לתאר את המציאות כפי שהיא, ולא כפי שהיא אמורה להיות. אני לא טוען כיצד האמונה הדתית צריכה להראות, אלא כיצד היא באה לידי ביטוי בעולם בפועל. עם זאת, כפי שכתבתי והסברתי במקום אחר, גם אם מקבלים את הטענה המכונה "הכשל הנטורליסטי" (לפיה עובדות דסקריפטיביות לבדן אינן יכולות להצדיק שיפוטים מוסריים), נראה שלתיאורים דסקריפטיביים יש מקום בשיח ובטיעונים נורמטיביים (מוסריים).

סוג הראיות שנצרך לביסוס טענות דסקפטיביות שונה באופיו מסוג הראיות שנדרש בכדי לבסס טענות נורמטיביות. בעוד שבכדי לבסס טענות נורמטיביות צריך להשתמש ב'עיני התבונה', בכדי לבסס טענות דסקרפטיביות צריך להשתמש בעיניים ממש; עלינו להביט בעולם הסובב אותנו ולהשתמש בחושינו בכדי לזהות ולאפיין את התופעה הנידונה. כך למשל – בכדי לבסס את טענתי שאמונה דתית אינה זהה לאמונה מדעית/פילוסופית נצטרך למצוא מאפיין של האמונה הדתית שאיננו קיים באמונה המדעית או האמונה הפילוסופית. דבר זה יספיק לנו בכדי להוכיח שמדובר בשני תופעות אנושיות שונות (אם כי צריך עוד דרך בכדי להוכיח שאמונה דתית איננה טומנת בחובה כל אימוץ טענה על אודות מצב העניינים בעולם). במסגרת תגובה זו לא אוכל להיכנס לכל הראיות האמפיריות שכן אין זה מעניינה של תגובה זו. מטרתי היא להגיב לדבריו של הרב מיכי. את הביסוס המלא לטענותיי אני כותב במסגרות אחרות (בראיון המדובר ניסיתי לעשות זאת. כמו כן, כתבתי על כך פה ובעבודת התזה שלי. בנוסף, בימים אלו אני עובד על עוד מספר מאמרים בתחום).

הערה נוספת שברצוני להעיר היא שככל תיאור של תופעה אנושית מורכבת, התיאור שלי את האמונה הדתית מהווה הכללה גסה. כלומר, אני מנסה לתאר כיצד האמונה הדתית, על פי רוב, מופיעה. אם יהיו אדם או זרם דתי שהתיאור שלי לא יהיה נכון עבורם – לא תהיה זאת ראיה נגדי, שכן אני לא שולל את האפשרות הזו כלל. דומה הדבר לטענה כי 'אריה הוא חיה בעלת זנב' – זוהי טענה על אריות באופן כללי ועל המופע ה'רגיל' של אריות. אך ברור שמי שטוען זאת לא מתחייב לכך שכל אריה חייב להיות עם זנב, שכן ייתכן אריה עם מוטציה גנטית שפגעה בצמיחת הזנב שלו, או אריה שהזנב שלו נתלש, לא עלינו, בתאונה מצערת.

סיימתי את דברי ההקדמה. אפנה אם כן להגיב לביקורות של הרב מיכי.

תגובה לביקורות

בדבר של הרב מיכי ניתן למצוא כמה וכמה ביקורות שונות על דברי. אנסה לקטלג אותם לביקורות שונות ולהגיב לכל אחת בנפרד.

ביקורת א': פילוסופיה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה

ביקורת מרכזית שעולה מספר פעמים בדבריו של הרב מיכי היא שהטענה שלי בפרט, והדיון בכלל איננו נוגע כלל לפילוסופיה אלא לפסיכולוגיה או סוציולוגיה. אני חייב להודות שאני לא מבין בכלל את הביקורת. לי, באופן אישי, לא חשוב מה השם של המקצוע בו אני עוסק – שיהיה זה פילוסופיה, פסיכולוגיה או שדחכיף. אני מתעסק במה שמעניין אותי ומשאיר לאנשים אחרים לקטלג את העיסוק שלי תחת המקצוע הנכון.

אך ביקורתו של הרב מיכי מכילה מרכיב נוסף. הוא לא רק טוען שאני עושה פסיכולוגיה/סוציולוגיה אלא שאני עוסק במשהו לא חשוב. כפי שהוא כותב:

"ואם אתה לא טוען טענות פילוסופיות אלא נותר במחוזות הפסיכולוגיה, אז מה לזה ולפילוסופיה?! הרי אין שום סיבה להשקיע בזה אנרגיות ומאמצים, או להשקיע בניתוח אינטלקטואלי של התופעות הללו"

זו כבר טענה שערורייתית בעיני. הרי לניסיון להבין ולאפיין את טיב האמונה הדתית יש חשיבות עצומה בכ"כ הרבה תחומים. הרי אמונה דתית משחקת תפקיד במישורים רבים – פסיכולוגי, מוסרי, חברתי, פוליטי וכו'. לכן, מעבר לכך שהבנה מעמיקה של תופעה אנושית רחבה היא מעניינת כשלעצמה, הבנה שכזו עשויה לעזור לנו לפתור בעיות הקיימות בכל המישורים שזה עתה ציינתי.

ביקורת ב': פטרנליזם פרשני

הרב מיכי, ורבים אחרים, טוענים כנגדי (וכנגד פילוסופים נוספים שאוחזים בעמדות דומות) שהעמדה שלנו לא מתקבלת על הדעת שכן היא סותרת את הדיווחים של האנשים הדתיים עצמם. הרי אם תשאל אנשים דתיים האם ההיגד 'יש אלוהים' הינו היגד אונטולוגי על אודות קיומו של ישות המכונה אלוהים – סביר להניח שהם יענו 'כן'. אם כך, מי אנחנו שנגיד לאותם דתיים שהם לא באמת מאמינים במה שהם אומרים שהם מאמינים ושאמונתם היא מבע של זהותם יותר משהי טענה על אודות מצב העניינים בעולם?

לביקורת הזו אני עונה בשני מישורים. האחד, כפי שכתבתי בראשית דברי, הטענה שלי היא הכללה גסה. אני לא כופר בקיומם של אנשים שאמונתם הדתית מתפקדת בדיוק כמו אמונות פילוסופיות/מדעיות אחרות שלהם (נדמה לי שהרב מיכי הוא בהחלט דוגמא לאדם כזה). לכן, ייתכן ואף סביר שבמקרים מסוימים הטענה שלי לא תתפוס. עם זאת, אני כן חושב שברוב המוחלט של המקרים הטענה שלי היא נכונה, גם אם דתיים רבים יכחישו זאת.

בניסיון שלי ושל פילוסופים רבים אחרים לאפיין את האמונה הדתית יש ממד פטרנליסטי. אנו מנסים לאפיין את האמונה הדתית ואנו מודעים לכך שייתכן בהחלט שרבים מן הדתיים לא יקבלו את מסקנותינו, ואיננו חוששים מכך. אך אני חושב שחוסר חשש זה הוא מוצדק. הרי (ופה אני נסמך על דבריו של ד"ז פיליפס) כשם שאין סיבה לחשוב שאדם טוב יוכל לספק תיאוריה מוסרית טובה, וכשם שאין סיבה לחשוב שאמן טוב יותר לספק תיאוריה טובה בדבר טיבו של ה'יפה', כך גם אין סיבה לחשוב שאדם חדור אמונה דתית יוכל לתאר היטב מהי אמונה דתית. כדי לעשות זאת יש לבחון את האופן שבו אמונה דתית מתפקדת בעולם, ולראות האם היא באמת 'אישור של אוסף טענות' או שמא מדובר במשהו אחר. וכאמור, אני מנסה להראות שאמונה דתית פשוט לא מתפקדת כמו אמונה מדעית, פילוסופית או מתמטית. היא פשוט משהו אחר. בפודקאסט דיברתי על כך רק קצת, אבל זהו רוב עיסוקי ביום יום.

בכדי לא להשאיר את הדברים באוויר אספק דוגמא – תחשבו שפלוני אומר שהוא לא מאמין בכך שמעבר מתחת לסולם גורם למזל רע. עם זאת, אותו אדם מתחמק באופן שיטתי ממעבר מתחת לסולמות וכשבטעות יוצא לו לעבור מתחת לסולם רמת החרדה שלו עולה באופן משמעותי. האם לא יהיה זה סביר לטעון שאותו אדם כן מאמין שמעבר מתחת לסולם גורם מזל רע, וזאת למרות הצהרותיו החוזרות ונשנות שאין הוא מאמין בכך? לי נראה ברור שכן.

באופן דומה, אני חושב שכאשר בוחנים את טיב האמונה הדתית רואים שאנשים לא מאמינים בהיגדים הדתיים כמו שהם מאמינים בהיגדים מדעיים/פילוסופים. יתר על כן, לא מדובר רק בהבדל כמותי. כלומר – זה לא רק שהם מאמינים בהיגדים מדעיים/פילוסופים באמונה שלמה ובהיגדים דתיים באמונה חלקית. טיב האמונה שונה לחלוטין. מדובר בתופעה אנושית אחרת.

לסיכום הדיון על אודות ביקורת זו – אני מודה בכך שבטענה שלי יש מימד פטרנליסטי. אך נראה לי שזהו פטרנליזם מוצדק.

ביקורת ג': טיבה של הפילוסופיה האנליטית

לאורך כל אורך הטור, הרב מיכי מטיח בי ובאישים רבים המזוהים עם הפילוסופיה האנליטית האשמות רבות אשר כולן נסובות סביב הטענה שפילוסופים אנליטים נוטים לשחק במילים ותו לא. אני חייב להודות שאני פשוט לא מבין מאיפה באה ההאשמה הזו של הרב מיכי.

לדוגמא, הרב מיכי טוען שמבחינתם של פילוסופים אנליטים כל עמדה קוהרנטית (כלומר – עמדה שלא מכילה סתירות) היא עמדה לגיטימית. אני לא מכיר ולו פילוסוף אחד שחושב כך. אמנם פילוסופים אנליטים רבים (אם כי לא כולם) סוברים כי תנאי הכרחי לכך שתאוריה תהיה אמיתית היא שהיא תהיה קוהרנטית. אך כמובן שבכדי שהיא תהיה אמיתית צריך שהיא גם תתאם למציאות, ולא רק תהיה קוהרנטית. כך למשל התיאוריה שנשיא ארה"ב הוא בני גנץ היא תיאוריה קוהרנטית (הרי היה יכול להיות עולם אפשרי בו זה היה קורה איכשהו). אבל זו בבירור תיאוריה שגויה שכן גנץ איננו נשיא ארה"ב.

דוגמא נוספת היא הטענה של הרב מיכי שאני, ופילוסופים רבים אחרים לוקים 'בכשל האנליטי שלפיו מה שלא ניתן להצדקה אמפירית או לוגית אינו נכון וכמובן גם לא קיים, לפחות במובן הרגיל של ‘נכון’ ו’קיים’. שוב, זו האשמה שאני פשוט לא מבין מה הביסוס שלה. העמדה שהרב מיכי מציג פה הייתה רווחת בקרב פילוסופים אנליטיים לפני יותר משבעים שנה. כיום אני לא חושב שיש פילוסופים רבים שמחזיקים בה; בוודאי לא אלו שהרב מיכי ציין.

בקיצור – האשמותיו של הרב מיכי את הפילוסופיה האנליטית אכן מעניינות ואני בהחלט מסכים עם חלקן הגדול. הן פשוט לא מופנות כלפי הפילוסופיה האנליטית אלא כלפי אנשים דמיוניים.

ביקורת ד': אתאיזם במסווה

הרב מיכי טוען שאני, והוגים אחרים הנוקטים בעמדות דומות, הם בעצם אתאיסטים במסווה. אנחנו לא מאמינים בקיומו של האל הדתי ובכדי לא לצאת מהציבור הדתי (או משהו כזה) אנחנו מעוותים את המשמעות של מושג האמונה ובכך מאפשרים לנו להחשיב עצמנו כאנשים דתיים ומאמינים.

התגובה שלי לביקורת הזו מחלוקת לשתיים. ראשית כל, אינני אתאיסט. לפחות לא מובן המקובל של המילה. אני חושב שיש אלוהים ואני סבור שחלק מהראיות לקיומו הן די משכנעות. עם זאת, כפי שאמרתי בפודקאסט, אני חושב שמפה ועד האמונה באל הדתי (ובוודאי בזה היהודי) יש מרחק רב ואת המרחק הזה אני לא חושב שטיעונים פילוסופים יכולים לעשות בצורה משכנעת. כחלק מכך, אני לא חושב שאני יכול להצדיק את אורח חיי הדתי בכלים פילוסופים. אך, כאמור, אני לא חושב שאורח חיים דתי בכלל נובע (אצלי או אצל רבים אחרים) מנימוקים פילוסופים שכן בכלל לא מדובר באימוץ של פרקטיקה שנובעת משכנוע בתיאוריה מטאפיזית.

יתר על כן, אני דווקא סבור שהרב מיכי הוא האתאיסט במסווה. הרי לטענתי אמונה דתית איננה אימוץ של טענה אונטולוגית כזו או אחרת על העולם אלא משהו אחר (על אודות של הדבר האחר אני פחות בטוח אם כי אני מנסה לנסח קווים כלליים בעבודתי המחקרית). אם אני צודק, אזי נראה שהרב מיכי, אשר אמונתו היא אך ורק אימוץ טענה כזו או אחרת על העולם, איננו בעל אמונה במובן הדתי של המילה. כלומר, אין בין הרב מיכי ובין אמונתו של ישראל סבא דבר וחצי דבר.

עד כה הגבתי לעיקרי דבריו של הרב מיכי. בקובץ המצורף תוכלו למצוא את הטור המלא של הרב מיכי ואת תגובתי והתייחסויותיי לכל הטענות השונות העולות בו.

תגובתי מופיעה בטוקבק  כאן למטה. מיכאל אברהם