אביו של יוסף אייזנטל

אני ראיתי דיון על זה כבר באתר אבל היה בו בלאגן רציני ולא הצלחתי להבין את דעתך משם.
אני לא מזדהה בתור חרדי וגם לא כדתי לאומי, אך אני מנסה להבין לפי דעתך מה ההבדל בין המקרה שבו האב אמר ששמח שבנו מת בדרך זאת מאשר שילך לצבא, מאשר לדוגמה אם הורה שכול דתי לאומי היה אומר את המשפט הבא לדוגמה- אני שמח שבני נפל למען הגנת המולדת והייתי מעדיף שכך יהיה מאשר שלא יישא בנטל המלחמה- למה על אביו של יוסף אייזנטל כולם יחשבו שהוא אוכל מוות ואידיוט שטוף מוח ועל האב השכול יסתכלו כטוען טענה מבורכת עד קצת לא לגיטימית.
מה ההבדל?
כי אם נניח שאביו של יוסף אייזנטל משער שאם בנו ילך לצבא הוא לא ישאר דתי( לא השערה הזויה ומופרכת) והרי אמרו חז״ל ״גדול המחטיאו יותר מן ההורגו״ ושאם בנו יצא בשאלה אז טוב מותו מחייו כי הוא מחטיא את כל מטרת חייו ממילא אין הצדקה לסיבה להמשך קיומו, וכמה רדיקלי שזה נשמע, זה לא כזה קיצוני, זה אומר לקחת ברצינות את כל מה שכתוב בתורה מתורה שבכתב ועד המשנה ברורה.
עכשיו ברור שאפשר לחלוק עליו, אבל מה הבעיה להבין שיש לו דעה אחרת, שיש לו סל ערכים פשוט שונה לחלוטין מרוב העולם.
אפשר גם לומר על אותו אב דתי לאומי היפותטי שהוא אידיוט אוכל מוות, כי אני יכול לחלוק על ההנחות שלו והערכים שלו, לדוגמה אם אני חושב שצריך להקים מדינה פלסטינית ולא להילחם באויב, או שאין לנו זכות שיבה פה יותר מהפלסטינים, או שהיה אפשר לנהל את הקרב בצורה יותר מוצלחת ( לדוגמה לא להסתכן למאן חטופים מתים) בתורה שהבן לא היה נופל ברקב ובכל זאת אביו שלח אותו ועוד שמח שהוא נפל למען הגנה על מולדתו, אז אני יגיד שהוא אידיוט אוכל מוות??, לא, אני יגד שיש לנו מחלוקת וזה לגיטימי, בסוף לכל אחד יש את הערכים שלו ואת הדעות שלו.