אוכלי חול… וכבדי נעלים

בתור חרדי לאבא ששרת בצבא, מעולם לא השתכנעתי מהטיעון שפוטר את החרדים מלהתגייס ולשאת בנטל. מתוקף הצורך בלימוד התורה ושהיא מגינה ומצילה ואכה"ל.
אבל במקרים לא מעטים, בעבר ובהווה יש משהו שכן גורם לי לחושב שיש בכך צדק לא להתגייס לחרדים בפרט ולכל אזרח החפץ חיים בכלל.
אני מעלה את הדברים כאן אודות לסיפור של חייל גלוני שהיסס לחתור למגע מול מחבל חמוש בקבוק תעברה, מבלי להכניס לפרטי המקרה הספציפי, והמנעים של החייל להגיב, הרי שרבים וטובים טעונים (בצדק, שמקרה הזה ובאין ספור מקרים נוספים) זהו פועל יוצא של עודף אתיקה וטוהר נשק שצה"ל משכשך רגליו בו עד צוואר. הכבוד להיות הצבא המוסרי ביותר בעולם ולענות מדליות של סובלנות ואיפוק. התחושה של רבים שצה"ל מזן מסמס עד זרא ללוחמים את כל המוטיבציה וכו'  (אנקדוטה לה הייתי עד, בתקופה בה החיילים השתלטו על ספינת המשט הטורקי הזדמנתי לתחנה המרכזית בתל אביב עמדו שם חיילים והתגרו בבחור ישיבה בין הדברים הם שאלו אותו, הלו, גבר, אתה רוצה להחזיק רובה? הבחור החרדי החליק את ידו על ניצני זקנו והשיב להם: כן, אבל רק אם הרובה אמתי ולא מפלסטיק…)
בימים שאחרי המקרה של החייל בקדומים, שלח מפקד גולני איגרת לוחמנית ופטריוטית משהו, להשיב את הכבוד האבוד לחיילים, ומנגד חיילים אחרים מעידים שמצגות ובמסמכים כאלה ואחרים מופיע שבקבוק תעברה אינו נכלל בנשק חם.
ושוב בריטואל קבוע שלא היה מבייש  את השבילים והמסילות שעל 'גבעת הישיבה' אלו מוכחים ואלו דוחים דנים ומפלפלים בהוראות פתיחה באש מעל ראשם של החייליים המסכנים שיוצאים מבולבלים בשדות הקטל ועם הגב לקיר עליהם לבחור בהדחה מהצבא במקרה הרע או מכות מהפטיש של הפרקליט הצבאי במקרה הגרוע.
לאור המקרה חשבתי שאולי זו הזדמנות לשאול את הרב:

1. האם בתור אזרח מן השורה הרב חושב שיש טעם להסתכן ולשלוח יד להצגה זולה במחיר יקר (זכור לי שבאחד הסבבים בחוטף עזה הרב כתב משהו בנושא ולא מצאתי מקומו)                                                        
2. האם להלכה יש דעה בעניין לקיחת הסיכון במקרים כאלה.

תודה מראש.