אחדות השם

שו"תקטגוריה: כלליאחדות השם
אורן שאל לפני 5 שנים

שלום הרב,
שמתי לב שבפרשת תרומה ישנו מוטיב חוזר במשכן שכמה מרכיבים שונים בו מצטרפים להיות דבר אחד. למשל:

ועשית חמשים קרסי זהב וחברת את היריעת אשה אל אחתה בקרסים והיה המשכן אחד

האם גם באלוקות יהיה נכון להגיד שהיא מורכבת מכמה חלקים שונים (אולי אלים שונים) שמצטרפים להיות דבר אחד. וזה מה שכתוב בפסוק של שמע: ה' אלוהינו (האלים שלנו ולא האל שלנו) ה' אחד (למרות שהם כמה אלים שונים, הם מצטרפים להיות דבר אחד). גם בפסוק הראשון בתורה, בראשית ברא (לשון יחיד) אלהים (לשון רבים).
בברכה,

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 5 שנים

עוד לפני השאלה האם המסקנה הזאת אכן יוצאת מפרשת המשכן, הטענה שה' הוא אחד לא לגמרי ברורה לי כשלעצמה. באיזה מובן הוא אחד? באיזה מובן אדם הוא אחד ולא שניים? זה תלוי איך אתה מגדיר זאת, שהרי הוא מורכב מהרבה מולקולות ותאים ואיברים. נכון שהמכלול הוא אורגניזם, ואנחנו רגילים להתייחס אליו כאחד, אבל אני לא סגור עד הסוף האם יש מובן חד לאמירה הזאת. בוודאי ביחס לאלוקות אמירה כזאת אין לה משמעות ברורה בעיניי. ברור שאנחנו מתייחסים אליו כפרסונה מסוימת, ובמובן הזה הוא אחד.  
אמנם אני מתלבט, שכן יש מושגים שאינם מוגדרים באופן חד ועדיין אני מקבל את קיומם (כמו איכות. לפני יום או יומיים עלתה כאן שאלה ביחס להגדרת האני, ושם נגעתי בזה שוב). לגבי האחדות של הקב"ה אני מתלבט האם הוא מאלה או לא.
אפשר היה להבין את האמירה בשמע ישראל שה' הוא אחד רק במובן של להוציא מתפיסה פוליתיאיסטית, ולא כאמירה על מהותו וטיבו שלו עצמו.

אורן הגיב לפני 5 שנים

מה שיוצא מפרשת המשכן זה שהתורה עושה שימוש במילה "אחד" גם כדי לתאר דבר שמורכב מכמה מרכיבים שונים. מכאן נקיש לאחדות השם שמתוארת בתורה באותה מילה (ה' אחד). הרי התורה יכלה להשתמש במילה אחרת כדי לתאר את המשכן, למשל שהיה המשכן שלם, או מחובר, אבל היא בחרה במילה אחד. בנוסף, אולי ניתן להקיש בין המשכן לקב"ה, שהרי זה הדבר שאמור לייצג אותו בעולם. מה המשכן הוא אחד שמורכב מפרטים, גם הקב"ה אחד שמורכב מפרטים. כמו כן, מצטרף אל זה הדיוק הלשוני מהתחלפות הלשון בין יחיד לרבים במקומות רבים בתורה שמתארים את הקב"ה (בראשית ברא אלהים, ה' אלוהינו ה' אחד).

אורן הגיב לפני 5 שנים

לגבי ההשוואה למולקולות תאים ואיברים שבאדם, אני חושב שזה לא דומה, כי הדברים האלו הם לא חלק מה"אני" אלא מהגוף שלי. במובן הזה, ייתכן שה"אני" של האדם עשוי מקשה אחת (אין בו כמה מרכיבים שונים) ואולי רק כשמסתכלים על ציבור, ניתן להשוות את אחדות הציבור לאחדות שאני מדבר עליה (אחדות מורכבת). כלומר הציבור מורכב מאנשים שהם ממש חלק מהציבור עצמו, ולא רק חלק מהגוף של הציבור (שזה כמו "רכב" של האדם בעולם).

טוביה הגיב לפני 5 שנים

מדוע אתה מזניח את המסורת שלומדת זאת הפוך?

ושנית, מה זה בכלל אלוהים? הרי למשל זה נאמר אצל הדיינים/השופטים . וכן אנכי ה' אלוהיך של עשרת הדיברות. אם ככה סביר לטעון שאלוהינו – האלוהים שלנו. ה' אחד בדיוק בה להפקיע מהתפיסה שיש עוד. כמו שנאמר "אין עוד מלבדו".
זה שהמילה אחד לעיתים משמשת כמו כאן לתאר חיבור של כמה דברים בה רק להגיד שיש פה עומק. לא בא ללמד משם לפה… למשל באותו עניין "79-81. אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת. (שמות כ״ו:ח׳ / מקראות גדולות)"

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 5 שנים

"אחדות מורכבת" זה מסוג ההבלים שרק נוצרים וקבליסטים מסוגלים להאמין בהם. הרי כתוב "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו והיו לבשר אחד". האם מכאן נוכל להסיק שאדם וחווה היו *אדם* אחד? או "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". האם נוכל להסיק שהיום האחד מורכב מאלמנטים נוספים שגם כן משתתפים במהותו וטבעו של מושג ה'יום', שמהם מורכב היום בכללותו? ברור שלא, שהרי ערב כשלעצמו אינו יום, ובוקר כשלעצמו אינו יום. לו היה ניתן להעלות על הדעת שהיו באלוהות חלקים, הם עצמם לא היו משתתפים בטבע האלוהי.

אך לא ניתן באמת להעלות על הדעת חילוקים באלוהות. לו היה האל מורכב מחלקים, הוא היה תלוי הן בהם והן בעצם איחודם ובהרכבה העצמית שלו מהם לשם קיומו ולא הסיבה הראשונית של המציאות.

אלוהים זו צורת הרבים של הריבוי המלכותי. כמו "דִּבֶּר הָאִישׁ *אֲדֹנֵי* הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת; וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ" (בראשית מב). האם ביוסף היה ריבוי פרסונות או אדנויות? וכן "הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת" (שמות כא) מדבר בפירוש על *בעלים* אחד. או וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה (שמות ז). האם היה משה ריבוי אלוהויות לפרעה?

mikyab צוות הגיב לפני 5 שנים

אורן,
הגוף גם הוא אחד. מכלול אורגני נתפס אצלנו כדבר אחד. גם המטריאליסטים מתייחסים לאדם כיצור אחד. אכן להבנתי האחדות שלו היא תוצאה של נשמה שיש בתוכו, אבל מושגית זה כנראה לא הכרחי.
כאמור, אני לא ממש מבין מה משמעותו של אחד בהקשר זה, אבל ייתכן שזו אחדות של חלקים כמו באורגניזם.

קופנהגן, הנחרצות שלך (הן במקרה זה והן בכלל) מופרזת לחלוטין (וכאן גם שגויה בעליל לדעתי). במישור הפרשני ניתן בהחלט להתווכח על הדוגמאות שהבאת, אבל אני מתייחס כאן בעיקר למישור הפילוסופי. אני לא רואה מדוע לא להתייחס לאורגניזם כדבר אחד. אפילו בעולם המושגים, המושג דמוקרטיה גם הוא מורכב מכמה מאפיינים (בחירות, זכויות, הפרדת רשויות וכדומה) שמצטרפים למושג אחד. יש שרואים זאת כקונוונציה, אבל אני לא מסכים לזה (פירטתי בשתי עגלות שער שני. וראה שם דוגמה יפהפייה מסיפורו של בורחס, טלן, אוכבר טרטיוס).

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 5 שנים

נדמה לי שיש כאן אי הבנה. לא טענתי שלא ניתן להתייחס לאורגניזם מורכב כדבר אחד. הסתירה מניה וביה שאני סבור שקיימת במושג "אחדות מורכבת" נוצרת רק כשמייחסים אותה לגבי האל אך לא לגבי מושגים אחרים. בכלל, רוב התאיסטים הקדומים סברו כך – הרמב"ם, בעל חובות הלבבות, אקווינס, דנס סקוטוס ורבים אחרים. רק בדורות האחרונים הכניסו פילוסופים שלא ממש ירדו לעומקם של טיעוני הסכולסטיקנים את המורכבות לאל (התפיסה לעיתים מכונית Theistic Personalism), דבר שהיה נחשב בעיני כל הנ"ל כפירה.

הדוגמאות מלשון המקרא נועדו להראות מדוע ההוכחות שאורן ניסה להביא לריבוי כביכול באלוהות – מזה שהמשכן אחד, שה'אלוהינו' של שמע ישראל (שמגיע מ'אלוהים') אחד, או בראשית ברא אלוהים – מגוחכות. לא ניתן להסיק מהן שקיים ריבוי כלשהו בבורא. זה כל מה שאני טוען באופן נחרץ: שאין בפסוקיו משום הוכחה. הנחרצות נובעת מכך שאם המציאות היא כזו שאין הוכחה אז מדובר בעובדה נחרצת – היא אינה נתונה בסופר פוזיציה – אחרת לא היה מדובר בעובדה כלל.

בניגוד לכך, ניתן להביא ראיות מקראיות פוזיטיביות לאחדות של האל שמראות שחלילה להתייחס אליו כדברי אורן בתור "(אולי אלים שונים)" או "(האלים שלנו ולא האל שלנו)", וכן ראיות פילוסופיות.

הפוסק האחרון הגיב לפני 5 שנים

אחדות אלוהים אינו עיקר בתורה. הפשט בתורה שאלוהים זה לא משהו אחד, אלא כפי שציינת מספר דברים שמתאחדים לדבר אחד. בפעם הראשונה שאלוהים מתיחס לעצמו רואים את הריבוי ששם אלוהים ברבים מרמז עליו: נעשה אדם בצלמינו כדמותינו
רק מאוחר יותר התחילו לחשוב בצורה ביקורתית ושיטתית על הדברים ואז התחילו להתעסק במאפיינים של אלוהים. והתוצאה היא שבמקום אלוהים מורכב אחד יש הרבה אלוהימים פשוטים. כל גישה והאלוהים שלה.

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 5 שנים

פוסק אחרון,

האם ניתן להסיק מעצם המילים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" כשלעצמן שיש ריבוי כלשהו באלוהים? אינני רואה כיצד. שהרי פעמים רבות שהקב"ה מתואר כנמצא עם אחרים, כמלך המסובב במלאכיו. למשל בישעיהו בפרק ו' נמצאים במחיצתו השרפים, יחזקאל חוזה בכרובים. באיוב נאמר אודות זמן הבריאה: אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ, הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ בִינָה?…בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר *וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים* (לח)

ההנהגה האלוהית האופיינית במקרא אינה נמנעת מלערב את הברואים בתוכניותיה. למשל ישעיהו פרק ו: וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר: אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ? וָאֹמַר: הִנְנִי שְׁלָחֵנִי"

וכן:
וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר יְהוָה: רָאִיתִי אֶת יְהוָה יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוָה מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד? וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר: אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו: בַּמָּה? וַיֹּאמֶר: אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו. וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן. (מל"א כב)

או לפני חורבן סדום:
וַיהֹוָה אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ! כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט וכו' ואחרי כן מופיעה ה"התמקחות" המפורסמת.

אם תעיין היטב תמצא שגם פרשנים נוצרים מאמיני שילוש (אלה מהם בעלי היושרה האינטלקטואלית) מודים שפשט הכתוב מורה על פניה למלאכים והתאולוגים שקוראים אחרת כושלים באנאכרוניזם. ולכן הכתוב אינו מותיר אותך בספק לגבי למי משויכת פעולת הבריאה עצמה: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ"

וכמדרש רבה:

"בשעה שהיה משה כותב את התורה, כיון שהגיע לפסוק 'ויאמר אלהים נעשה אדם', אמר לפניו: רבון העולמים, מה אתה נותן פתחון פה למינים (שיאמרו שתי רשויות הן) אתמהא. אמר לו הקב"ה: כתוב! והרוצה לטעות יטעה."

המדרש אומר שהטענה שיתכן ריבוי באלוהות במקרא כל כך אבסורדית, שנדרשת כוונה זדונית כדי להתמיד לטעות בה.

הפוסק האחרון הגיב לפני 5 שנים

קופנהגן: ״אם תעיין היטב תמצא שגם פרשנים נוצרים מאמיני שילוש..״

כשאני מעיין היטב איני מגיע לפרשנים נוצרים מאמיני שילוש. ואתה כן. יש פער בתפיסת המציאות ביננו ועל כן אין לי בכלל מה להתיחס לפרשנויות שלך של הכתוב.

Copenhagen Interpretation הגיב לפני 5 שנים

הסטת את הדיון ללא מענה רציני לטענותי אך אגיב בכל זאת: אם האמת מעניינת אותך אתה משתדל לעיין בכל מי שאומר דברי טעם בתחומו ומקבל האמת ממי שאמרה. כמובן, זו תגובה שאינה קשורה למוטיבציה שמניעה אותך לכתוב הגיגים שכאלה אך בסופו של דבר היא אינה מיועדת אליך 🙂

השאר תגובה

Back to top button