אינטואיציה
שלום לרב. קראתי בטרילוגיה על "עיני השכל" ואני מוכרח לשאול למה הרגשת חובה להסביר את הביטחון שלנו בהנחות היסוד על רקע מטאפיזי?, ניתן להסביר בפשטות שהניסיון המעשי או התיאורתי שצברתי נותנים לי ביטחון ש"כל העורבים שחורים" או "כל בני האדם מתים" או ביטחון שהחושים שלי אכן משקפים את המציאות, הרי מספיק שפעם או פעמיים העיניים יאכזבו אותי במצג שווא בשביל שאפסיק לסמוך עליהם. מספיק אדם בן אלמוות אחד בשביל שאנטוש את הנחת היסוד שכולנו נמות יום אחד (או עורב לבן….). תודה מראש
באמת ולא יציב ובשתי עגלות אני מפרט יותר. המשוב שאתה מדבר עליו גם הוא בא מהחושים. השאלה כיצד ניתן לתת אמון בחושים בכלל. גם אם החושים מסונכרנים זה עם זה, ייתכן שהכל בגלל המבנה שלהם ולא בגלל שזוהי האמת במציאות עצמה. יום עצמו כבר עמד על כך שלימוד מהניסיון אינו פתרון לבעיית האינדוקציה והסיבתיות, שהרי אנחנו שואלים בדיוק על תקפותו של הניסיון שלנו.
בסוגריים אוסיף שפעם או פעמיים של כישלון אינן מספיקות. גם אם תראה כמה פעמים חפץ עומד באוויר לא תוותר על חוק הגרביטציה. תניח שקרה שהם משהו שאינך מבין. זוהי בעיית ההסברים אד הוק לגבי קריטריון הפרכה של פופר בפילוסופיה של המדע.
יותר מכך, האמון שלנו בחושים לא נראה נרכש אלא מולד. כבר בתור ילדים קטנים מאד עוד לפני שיש לנו ניסיון משמעותי יש לנו אמון בעיניים.
לכאורה בתוך שתי דקות חיים כבר צוברים ניסיון משמעותי מאד בהתאמה בין העיניים לשאר החושים, ובעיות חמקניות מי מעלה בדעתו.
תודה לרב, על המענה המהיר והמדוייק, מעריך אותך מאוד
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer