אליהו יוסיאן

שר ההגנה האמריקני שאל פעם את משה דיין מה הסיבה לניצחונות המוחצים של ישראל בכל מלחמותיה.
דיין השיב "אנחנו נלחמים בערבים".
עכשיו בא יוסיאן ומנסה לשכנע אותנו שהדרך לניצחון היא להלחם כמו ערבים.
רק לי נראה שיוסיאן הוא סוכן איראני שמנסה להרוס את ישראל מבפנים?

נסחפת כאן לגמרי, אמנם זה קורה לשני הכיוונים.
טוב, אין צורך לומר שמאד לא סביר שהוא סוכן איראני. הצעותיו לפעמים נשמעות קיצוניות, אבל לא תמיד הן באמת כאלה. ככל שאני יודע הוא לא מציע להרוג סתם ערבים מעצם היותם כאלה, אלא בתגובה להתנהגות קיצונית שלהם וכדי להתגבר עליה. לכן ההבדל קיים ועומד.

הוא לא מציע להרוג סתם ערבים. אבל במידה ויש מבוקש שמסתתר בין חפים מפשע גבולות הגזרה שלו רחבים יותר. בשיחה עם רועי יוזביץ' הוא דיבר על כמה חפים מפשע הוא מוכן להרוג בתמורה למבחקש אחד
יוסיאן: בשביל 'לאומיים' 27 ו52 ו63 – עובר.
יוזביץ: ו134?
יוסיאן: פחות.

לא הבנתי כלום. אבל לא נראה לי שיש טעם בדיון המוזר הזה.

הטיעון המרכזי של יוסיאן שאנחנו צריכים להלחם כמו הערבים (תרבות החומוס) ולא כמו המערב (תרבות הסושי).
אני אתעלם מהבורות של היוסיאן שלא יודע שסושי זה יפני (ומגיע עם תרבות מליטרסיטית), אבל הרצון להפוך את ישראל למדינה לפי המודל הערבי הוא מתכון בטוח להשמדת המדינה (אם נרד לדרגת ערבים הם ינצחו כי להם יש הרבה יותר ערבים).

אני לא מבין את הדיון המוזר הזה. מלכתחילה יצאנו מעזה כדי לתת לעזתים עצמאות. ומובלע בזה שהם קולקטיב שזכאי לחירות אבל עם עצמאות וחירות מגיעה אחריות ץ אחריות של כל העם למעשי השלטונות ולהיפך. אין שום קשר לערבים. היה צריך בלילה הראשון להרוג מאות אלפי עזתים אם אפשר ואין שום צורך למוטט את החמאס , שהשלטון שיבוא אחריו יהיה כמוהו בדיוק (כי הוא הרי צומח מתוך העם). כל ילד אישה תינוק וזקן אשמים ואחראים באותה מידה לטבח וחייבים מיתה. אפשר להרוג 1000 אזרחים גם אם אין שום מחבל ביניהם.

ולגבריאל

מה זה קשור לירידה לדרגה של ערבים. אין פה שום ירידה לשום דבר. אין פה שום מדרגות ומעלות. מותר לך לעשות לאויב שלך כל מה שהוא חושב שמותר לו לעשות לך. ואם המדינה תושמד אבל עם ישראל יינצל ולא ימות אף חייל אני חותם על זה. המדינה נועדה לשרת את עם ישראל ולא להיפך. נכון שראשי הציונות המדינית היו חבורה של דרייפוסים תאבי שררה וחסרי נאמנות לעם היהודי וכמוהם כיום ראשי מערכת הביטחון ושאר הבכירים המאיישים את את מוסדות המדינה אבל זה לא מחייב שום יהודי נורמלי.

יוסיאן חוזר ומצהיר שאנחנו צריכים ללמוד מחמאס, ללמוד מאיראן ולהלחם כמו ערבים.
הוא גם מצהיר שצריך להוציא להורג מצביעי שמאל (אני מניח שכאן הוא רוצה את המודל הגרמני)

לגבי מה שהיה נכון לעשות בעזה – אישית ב-7 באוקטובר בבוקר הטבח ציפיתי לראות את הצבא משמיד שיטתית את עזה (מודל ישראלי מוכר של להעביר את הלחימה לשטח האויב), אבל ראש הממשלה שלנו חטף התמוטטות עצבים ונעלם למשך 3 שבועות.
אחרי 3 שבועות כבר הסתיימה הלחימה בישראל וכבר אי אפשר לפעול כמו אומה במלחמה.

נראה לי שהנושא מוצה לגמרי. לא חושב שיש ערך כה גדול לבירור מקחו של אותו צדיק. למה חשוב לדעת מה הוא חושב והאם הוא גזען/נאצי או לא?! ואפילו השאלה האקוטית מהי תרבות הסושי, אפשר לוותר עליה.

אין שום חשיבות למקחו של הצדיק הנ"ל אבל באמת נדמה לי שמה שהוא אומר באמת זה שמול אוייב חסר מוסר – לא שייכת התנהגות מוסרית ביחס אליו ואין לבצע שיקולים מוסריים. כלומר שמוסר זה משהוא הדדי. או לחילופין ובאופן שקול שהאוייב הזה – בהיותו חסר מוסר – הוא כמו בעלי חיים וזאת המציאות במזרח התיכון.

ביחס למצביעי שמאל אותו עקרון תקף. מותר להתנהג אליהם כמו שאנחנו משערים שהם היו מתנהגים אלינו (וכמו שהם התנהגו אלינו בעבר. למשל מותר כיום לסרב פקודה לפי מה שראינו בשנה האחרונה. טייסים לא היו מעזים לסרב בפומבי אלאמלא היו יודעים שכל החיל עומד מאחוריהם בשתיקה שבהסכמה). וכל אחד יעשה את החישובים שלו. אם כי במקרה שבו מדובר בשמאלני שאנחנו יודעים שיש לו נאמנות לעם היהודי (קשה לי לדמיין אחד כזה היום. לאומיות היא מוקצה אצלם והשינאה אצלם ליהודיות כבר מוחקת כל תחושת נאמנות בסיסית אבל אולי אני טועה) אז יש עניין גם לא לנקום וכו'.

אהבתי את העיקרון שמותר לך להתנהג כלפי אנשי שמאל כפי שאתה –משער– שהוא ינהג כלפיך.
לפי העיקרון שלך טבח ה-7 באוקטובר מוצדק כי החמאס –משער– שהיינו עושים לו אותו הדבר.
מ-1948 עד 1977 היה שלטון רצוף של מפאי (השמאל הדמוני) ולא זכור לי שהיו הוצאות להורג המוניות של מצביעי ימין.
מה שיפה ביוסיאן שהוא עוזר לגלות את המטורפים שביננו – כל פעם שיצא לי לדבר עם תומך יוסיאן גיליתי שמדובר בפשיסט מלא-מלא שרוצה להרוג להשמיד ולאבד כל מי שלא מסכים איתו מתחיל בערבים, עובר דרך האירופאים הצבועים ותמיד מקנח בשמאל/חילונים/ליברלים/היי-טק

הדיון גם מוצה לגמרי וגם מתקרב לאזור שמחייב מחיקה.

בתקווה שלא אמחק – ואינני יודע מדוע אף פעם הרב אינו דן בעניין ההדדיות הנ"ל – בוודאי שלפי העיקרון שלי הטבח של החמאס הוא מוצדק לשיטתם. אלא שאובייקטיבית הוא לא מוצדק – לא בגלל הטבח כשלעצמו כאמצעי אלא בגלל הנימוק שלו לשיטתם. כלומר בגלל שהם רשעים והם לא צודקים אובייקטיבית. שיטתם לא צודקת. הם הרי הורגים בנו או בגלל טענות של חירות או שהם חושבים שהארץ היא כולה שלהם וכו' ואחרי כל הזמן הזה, עכשיו זה כבר פשוט לא נכון לפי כל קריטריון של צדק אובייקטיבי. ואני כשלעצמי אומר שהם פשוט ברברים בעלי חיים צמאי דם שמחפשים תרוצים למה להרוג יהודים – גם סתם עזתים. וזה מה שאולי אמר יוסיאן

לא הבנתי במה איני עוסק. אין שום דבר שאני מתנגד עקרונית לעסוק בו. אם אתה שואל על שיפוט של אדם לשיטתו, הקדשתי לזה טור. 372.

בס"ד ט' באד"ש פ"ד

בלי להכיר בפרטות את דיעותיו של יוסיאן, יש לומר שברובד המוסרי נכון לעשות נגד צוררי ישראל כל מה שצריך כדי לנצח. חיינו קודמים לחיי האוייב. ברם, מהצד התועלתני, יש מקום להיזהר מ'מתיחת החבל' מול העולם המערבי שאנחנו חלק ממנו וזקוקים לתמיכתו הכלכלית והמדינית. המתח בין מוסריות המחייבת תקיפות לתועלתנות ממתנת – אינו קל.

בברכה, פיש"ל

בעניין שמוסר זה עניין הדדי. שמה שהאוייב שלך חושב שמותר לעשות לך מותר לעשות לו. אף לא ראיתי אותו מזכיר את העניין הזה

אני מזכיר שיוסיאן קורא להשמדת מצביעי השמאל –היהודים– .

זה מופנה אליי? אם היית שואל על עניין ההדדיות הייתי עונה. לדעתי בהקשר שלנו עניין ההדדיות אינו רלוונטי. ברגע שהאויב מאיים עליי מותר לי לעשות לו הכל כדי למנוע זאת. בלי שום קשר להדדיות מבחינת מידת האכזריות וכו'.
הדדיות רלוונטית בעיקר במישור של עשיית טוב. אם גוים לא משיבים אבידות אז גם לא נשיב להם. כשיש איומים צריך לטפל בהם. זה אינו עונש אלא התגוננות.