בעניין רבי עקיבא‎…

התכוונתי לשאול מדוע "צדיקות" משמשת, לכאורה, ככסות לבעיות גופניות או/ו פסיכולוגיות, הרי הסיפור על רבי עקיבא ואשתו לא הובא כאגדות רבה בר בר חנה, אלא בא לתאר (ולשבח) מציאות כהוויתה, הרי זה משונה מכל בחינה שהיא שבעל ואשה חיים בנפרד במשך תקופה ארוכה שכזו בלי לממש את זוגיותם (לכל הפחות…), גם אם נסכים שהם באמת היו צדיקים גדולים, אולי עדיף היה לשתוק ולא לספר ספורים המעוררים חשד לבעיות ?

החשד במקרה זה נעוץ ב"ראש הקרימינלי" של החושד. זו מסירות נפש לתורה שראויה להערכה רבה.

ה"ראש הקרמינלי" אינו מצליח להבין היכן עובר הגבול בין הנורמלי ללא נורמלי ב"מסירות נפש לתורה", אם רבי עקיבא היה מתואר כ"לא יודע מיהו ראש הממשלה, לא מזהה את אשתו ובנותיו, אינו יודע צורת מטבע מהי – ובטוח שבית שמש היא באמריקה", האם היה ראוי להערכה רבה או שמא להשתתפות בצער ולרחמים גדולים כראוי לאדם על הספקטרום האוטיסטי ?

אפשר גם להאשים את סוקרטס בהפרעות נפש מכך שהוא לא התרגש מהמוות, מכך שהוא דיבר בחוש הומור לפני מותו. אפשר להאשים את קאנט על כך שהוא לא יצא מקינגסברג כל ימיו או שלא הייתה לו תשוקה לאשה. אבל, אפשר לפרש את כל אלו כאנשים גדולים שהתעלו מעל לצרכים הרגילים ודבקו בתבונה בכל מאודם.

אכן ראש נורמלי מבין את כל זה. אגב, כל אלו ראויים להערכה על מסירותם לתורה ביחד עם גינוי על המגרעות שבזה.

שלום שי,
הראיות שהבאת מה"גדוילים" אינן דומות לנידון דידן, אני שאלתי במשתמע ובמפורש לגבי טיפוסים שאינם מודעים לסביבתם, סוקרטס וקאנט היו בהחלט מודעים לסביבתם…