בר הכי
מי שבר הכי יכול לסמוך על עצמו ולנהוג להלכה לפי מה שיצא לו בסוגיא, איך הוא יודע שהוא בר הכי? זה צריך לבוא מבחוץ שגדולי ישראל המפורסמים יסמכו ידיהם עליו ויגידו לו יורה יורה ידין ידין או שהוא יכול לסמוך על עצמו בזה שלדעתו הוא בר הכי (בשאלה אם רשאי לסמוך על עצמו בשאלה האם הוא בר הכי אין לו עמדה) ומה לדעתך הקריטריונים שהוא מרגיש בתוך עצמו שהוא מבין טוב את מה שכתוב או שהוא רואה במציאות שהוא מכוון הרבה לקושיות ותירוצים של רבותינו ורואה שדברין נשמעים לחבריו איך למשל הרב עצמו החליט על עצמו שהוא בר הכי פשוט יום אחד אמרת לעצמך לדעתי אני בר הכי והתחלת לסמוך על עצמך במסקנות ההלכתיות? בכבוד רב תודה רבה
אין כאן הגדרות הלכתיות חדות כי השאלה אינה הלכתית. כמו בכל תחום אתה צריך להעריך האם הגעת להבנה או לא. נתתי לא פעם את הקריטריון הבא: כשאתה לומד סוגיא ומגיע למסקנה כלשהי, האם אחרי שתדבר עם אחרים בעלי דעות אחרות תגלה סברות או מקורות שלא חשבת עליהם, או שברוב המקרים זה לא קורה. אם ברוב המקרים זה לא קורה אז אתה בר הכי.
רק אציין שבעבר הבאת קריטריון נוסף (בעצם ניואנס שונה של אותו עקרון): האם כאשר אתה לומד את אותה סוגיה כעבור מספר שנים, אתה מגיע לאותו מסקנות או שאתה בונה כיון אחר. אם זה זהה, אז כנראה שכבר די התגבשת (או שאתה שעון מקולקל עקבי). הניואנס הזה הוא שלב א׳ ומה שמיכי כתב למעלה זה שלב ב׳
אכן.
זה שמישהו שקל את כל האופציות ועקבי בדעתו לא אומר ששיקול הדעת שלו מוצלח. כדי לאמוד את רמת המוצלחות של שיקול הדעת, אם אכן זה משהו שיש חשיבות לאמוד, צריך השוואה של המסקנות למסקנות יציבות ומוצקות. מדד חיצוני כזה לא הוצע כאן, האם זה מעיקרון שהתנאי לאוטונומיה לא יכול להיות שעבוד או התאמה של הדעה לדעות אחרות אלא רק מדד פנימי?
אתה לגמרי צודק, אבל לא רק מטעמך. אין מדדים חיצוניים קשיחים גם ללא הנחת אוטונומיה. גם מפני שיש דעות ואפשרויות שונות בהלכה ולכן אין מדד אחיד ואובייקטיבי, וגם מפני שלא לכל דבר יש וצריך להיות מדד אובייקטיבי חד. האם איכות של ספרות או אמנות נמדדות לפי סרגל אובייקטיבי? האריך בזה מרן הרר"ר פירסיג, בחיבורו זן ואמנות אחזקת האופנוע וש"ס.
מסקנות נורמטיביות מותר/אסור הרבה יותר קל למדוד מספרות. מישהו שחולק ב90% מההלכות על 90% מהפוסקים, רגליים לדבר שהוא נוסע בנתיב לא נכון. מישהו שגדולי הדור המקובלים אומרים עליו שמשהו בסיסי אצלו בקופסא של שיקול הדעת דפוק – רגליים לדבר שהוא אכן דפוק. זה מדד שטוב גם בספרות, אם רוב סופרי העולם ידרגו סופרים נקבל דירוג שסביר מאד להניח שמצליח ללכוד את האיכות החמקמקה של פירסיג. אז למה לא להשתמש במדדים חיצוניים גם בהלכה? אלא אם מהטעם שכתבתי שהאוטונומיה לא יכולה להיות תלויה בעניין חיצוני כלומר שאם האדם עצמו סבור שהגיע למדרגה שמגיעה לו אוטונומיה אז אי אפשר להגיד לו לא מגיעה לך כי בכוחו האוטונומי שלדעתו יש לו יגבר על זה וכך ראוי
אז יש לך מדד אובייקטיבי: 90% על 90%. יפה. כעת אין לך אלא למנות את רשימת הפוסקים שנכללים במספר הזה, לאסוף כל מה שהם אמרו בכל נושא ולהזין למחשב שיבדוק כל פסיקה של המועמד האם היא עומדת בקריטריון הזה.
אם אתה בוחר להתעקש על מדדים מתמטיים מופרכים איני רואה טעם בדיון.
המדד האובייקטיבי שלי הוא הסמכה משלושה פוסקים שמקובלים כגדולי הדור. לדעתי זה מקרב יפה את המדד המתימטי המופרך שנראה שאתה מקבל אותו כתקף.
אבל מי גדול הדור האמיתי, זה שחוזר ולועס את מה שאמרו לפניו, חזור ולעוס, או זה שמעז להתמודד עם אתגרי הדור לעסוק בשפיר ושליה של הדור ולא מתכנס ב4 אמותיו?
אתה גדול הדור האמיתי
אתה גופך מודה בטענתי שכן אתה מסתובב כאן באתר ולא מסתפק בטענות לעוסות החוזרות על החכמה המקובלת של הדורות הקודמים. ומה שנכון בפילוסופיה נכון גם בהלכה. בדור הקודם הפוליטיקה החרדית היתה חלשה אז היו גדולי דור שחידשו דברים בלי מורא ובלי חשש כמו רבי שלמה זלמן אוירבעך, אגרות משה, הרב עובדיה יוסף ואחרים. היום הפוליטיקה החרדית חזקה אז קשה יותר למצוא דברים אמיתיים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב אבל בשורה הסופית לא יזכרו את כל אותם נזירים היושבים בכוללים אלא את אלו שהעזו להתמודד עם הטענות והבעיות ולפתור אותם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer