גדי טאוב

יותר מזה, הוא במובלע מסכים לחלק מההנחות שם, ומעלה טענות פרגמטיסטיות בלבד (למה זה מזיק. ומכללא שעקרונית הוא מסכים).

בס"ד
אעיר בקצרה כי גדי טאוב עצמו מגיב לטענות הרב בקטע ביוטיוב שנקרא "ראובן מראיין" כמדומני שגם התראיין למסגרת הזו

נראה שהתשובה שלו היא החל מ49:37 בלינק הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=bZZq4wagSq0

רק כעת ראיתי. הוא לא עונה לטענה הזאת. וגם מה שהוא עונה זו התשובה הרגילה (אבולוציה) שאינה עונה לטיעון שלי (מן החוקים). הטענה שיש רוע בעולם גם היא אינה ממין העניין כמובן. גם דבר מורכב שהוא רע ולא מובן זוקק מרכיב.
תכל'ס, אלו התחמקויות.

כמדומני שבאחד מהשיעורים על פוסטמודרניזם הרב הזכיר את הפרדוקס בשיטה הזאת. רציתי לעלות בפני הרב שהגב' אורבך העוסקת בתחום זה בחודש האחרון ענתה לשאילה הזאת בצורה מאוד יפה לדעתי. להלן הלינק לתשובה שמתחילה בדקה 38 עד דקה 47. אשמח מאוד לשמוע את דעתו של הרב לתשובה שהיא נתנה.
https://www.youtube.com/watch?v=rZ_zErGuQaI

עוד זכור לי שהרב טען שדברי הרב שג"ר שהרבה מן הטענות של הרב בפוסטמודרניזם הם לא נכונים, ורציתי גם לדעת את דעתו של הרב על מאמר מאוד יפה לטעמי שהגב' אורבך מתייחסת לקשיים ומסבירה מהו הפוסטמודרניזם שהרב שג"ר התכוון ועד כמה הוא יכול להיות מאוד טוב.

https://hashiloach.org.il/%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D/

אשמח לדעת את דעתו של הרב ותגובה למאמרים הללו למקרי שהרב מעוניין להתייחס אליהם.

בברכה,
יוסף

אוריה מבורך לא אורבך.
היא לא עונה בכלל. שמעתי חצי מהשיחה כי הסתקרנתי מהכותרת. ואכן לא התאכזבתי. אלו שטויות. מדובר באוסף טענות מודרניסטיות שמשום מה היא בוחרת לתאר אותן כפוסטמודרניות, בתוספת לכמה טעויות. ממש מיחזור של הרב שג"ר.
אין כאן המקום לתת ביקורת מלאה. אם תביא כאן טיעון אחד שלה אשמח להראות לך מדוע הוא או טעות או טיעון מודרניסטי. אם אינך מכיר, ממליץ לשמוע את הרצאתי: האם יש פוסטמודרניזם דתי?

שלום רב,
במאמר וגם בשיעור כך היא טוענת. מושג הפוסמודרניזם שאין אמת מוחלטת, אין הכוונה שהכל הוא שקר וסתם, אלא שאין אמת מוחלטת אבל יש אמת מוחלטת מסוג אחר והיא האמת של כל אדם שעליה הוא נלחם מהטמעה בתוך התרבות שלו. וזאת האמת התרבותית. אם כך, על פי תורת הרש"ל האדם הדתי הפלורליזם לא יחליש אותו, אלא יחזק אותו שהרי יש לו לקבל על עצמו את האמת שלו מבלי לנסות לחפש את האמת אובייקטבית אלא רק מפני שהוא מקבל על עצמו את האמת של התרבות שלו, להאמין בתרבות ואפילו להלחם עליה. זה בכמה מילים ובכך היא מיישבת את השאלה הבסיסית שיש ששאלו הפרדקוס שאם אין אמת מוחלטת, אז גם מה שקובעים שאין אמת מוחלטת גם זה אולי לא אמת
בכבוד רב,
יוסף

בהרצאתי הנ"ל טענתי שבשיח הפוסטמודרני אחרי סיבובים אינסופיים אתה מגלה אחת משתיים: 1. טענה טריוויאלית שלא דורשת מאומה מכל המלל הפוסטמודרני. 2. נונסנס. אין אפשרות שלישית.
נעבור לטיעון שלה. הפוסטמודרניזם טוען שאין אמת ולא שהאמת אינה מוחלטת. כשהיא מסבירה מהי אמת לא מוחלטת היא בעצם מגדירה מחדש את מושג האמת באופן סובייקטיבי (שום קשר לקונטינגנטיות. זה ערבוב מושגים). זה מה שנקרא בשיח הקלסי שאין אמת, גם אם היא מצמידה לזה מונח אחר. אמת סובייקטיבית, מובנית גנטית או חברתית, אינה אמת. כשאומרים שאין אמת מתכוונים אין אמת במובן הקלסי (ולא שאנשים לא חשים שכך או כך היא אמת. זו עובדה שאף אחד לא מתכחש לה), כלומר מתכוונים לכך שאין אמת כטענה על העולם ולא על עצמנו. ולכן הפרדוקס בהחלט קיים. זה כמו לומר שמבחינתי אמת היא עמידה על רגל אחת, ולכן האמירה שאין אמת אינה פרדוקסלית. אם משתמשים במינוח אחר או משנים את המשמעות של המשפט זה לא פתרון לפרדוקס אלא במקרה הטוב עקיפה שלו.
התשובה הנכונה לפרדוקס הזה היא שהפוסטמודרניסט אכן טוען שאין אמת פרט לטענה שאין אמת. לשיטתו זוהי הטענה היחידה שאמיתית (כעת תוכל כמובן לתהות אם זו אמת מדוע לא נאמר גם על טענות אחרות שהן אמיתיות).
ואם תתעקש על הצרנה כמו שהיא מנסה לעשות בסרטון, הרי זה בדיקו כמו לומר את הטענה הבאה:
ראובן: כל טענותיי שקריות. אם כך: גם זו טענה שקרית. ולכן: יש טענה אחת לפחות שהיא אמיתית (אבל לא זאת, אלא טענה אחרת). ובזה נעצרת הלולאה. כידוע, כשיש כמת כולל לפני הטענה (הטענה מתחילה ב"כל") לא נוצר פרדוקס אלא המשפט היא שקרי וזהו.
זו בדיוק המקבילה למה שהיא עושה כאן, אלא שזו הגרסה הנכונה.

האמירה שהאמת אינה מוחלטת במובנים אחרים אינה קשורה לפוסמודרניזם, ותלוי במשמעות שלה. אמת לא וודאית, זה ברור וידוע עוד הרבה לפניהם. שיש ויכוח על האמת, גם זה ברור וידוע (ולא אומר שאין אמת אלא רק שלא כולם יודעים אותה).
לכן הכל גיבובי מילים בעלמא. כל טענה שלה היא אחת משני הסוגים שציינתי למעלה.
לגבי החיזוק לאדם הדתי, יש לי חיזוק יותר טוב. תאמר שאינך מאמין בכלום ואז אף אחד לא יכול לתקוף אותך. זה בעצם מה שהיא מציעה לאדם הדתי.
התחושה שלי שהיא כמו הרב שג"ר פשוט מבולבלים. הם מנסים לומר דברים שניתנים להיאמר לגמרי במינוח המודרני, וכדי להישמע עמוק וכדי לעקוף את הצורך לחשוב ולהגדיר, הם משתמשים במינוח פוסטמודרני עמום שלא אומר מאומה.