האם הגישה האפלטונית סותרת מונותאיזם?

אחד הנושאים הבוערים כיום בתיאולוגיה הנוצרית היא השאלה של האפלטוניות, השאלה הזו לא נידונת שם במישור הפילוסופי, כלומר, בשאלה האם ישנה הצדקה להניח את קיומם של רעיונות ומושגים כישים מופשטים, אלא דווקא במישור התיאולוגי, השאלה היא כיצד קיומם של רעיונות נצחיים שקיימים באופן הכרחי ומחויב המציאות מתיישב עם אחדות האלוהים, השאלה הזו מביאה את התיאולוגיה לדילמה, או שנניח שהמושג "טוב" הוא חסר משמעות עצמאית ותלוי ברצונו השרירותי של האל, תפיסה שהיא בעייתית במישורים רבים, (זוהי תפיסה שעומדת בסתירה לאינטואיציות בסיסיות שלנו, כמו שהטוב הוא בעל משמעות עצמאית, שיש הבדל בין מוסר להלכה או שאלוהים הוא טוב), או שהוא קיים בלי קשר לאלוהים כעצם מחויב המציאות, (שהרי אם קיים באופן מקרי או שהוא נברא ע"י אלוהים – אין לכך שום משמעות, זה אומר שישנו עולם אפשרי שרצח הוא דבר טוב, כך שאין שום רווח בטענה שהרעיון של "טוב" קיים במציאות), זוהי דילמה בין שרירותיות של המוסר והערכים והמתמטיקה לבין פוליתאיזם לכאורה.
בפילוסופיה ובתיאולוגיה הנוצרית השאלה הזו זכתה לטיפול רחב ומשמעותי, מבעת העתיקה והחדשה אצל אוגיסטינוס ודקארט ולייבניץ, ועד להוגים בני זמנינו כמו אלווין פלנטינגה וניקולס וולטרסטורף וריצ'רד סווינברן, בשנת 1986 הופיע בכתב העת הפילוסופי American Philosophical Quarterly מאמר של כריסטופר מינזל ותומאס מוריס שבו הם מציעים שאלוהים ברא את העצמים המופשטים והצליח לעשות אותם למוכרחים, המאמר הזה זכה לביקורות נוקבות והתנהלו סביבו דיונים ערים, והאפולוגטיקן הנוצרי ויליאם ליין קרייג הקדיש שלושה ספרים לנושא הזה (זה לא הרבה באופן יחסי לספריו ומאמריו), בפועל – כמעט אין פילוסוף נוצרי בן זמנינו שאין לו איזו גישה ממוצעת או איזה ניסוח מפותל בנושא הזה, עכ"פ – מדובר בנושא רחב ורציני.
אחר כל זאת, אתה הרי מאמין בקיומם של רעיונות מופשטים, ונראה לי שהדוחק שיש בטענה שהם קיימים בלי קשר לאלוהים כעצם נפרדים הוא דבר ברור, התיאוריה הזו אומרת שאלוהים צריך להביט באידיאה של הטוב שקיימת באופן עצמאי ומובחן ממנו כדי לדעת מהו טוב, זאת מלבד הבעייתיות הבסיסית בגישה הזו שנראית פוליתאיסטית, אז מהי דעתך בנושא?