הטיעון הקוסמולוגי

זאת רק תשובה לשאלה, אלא רק הוכחה שכנראה ישנה תשובה.
התשובה המהותית היא שאלוהים הוא יש מחויב המציאות, הצורך בסיבה הוא רק ביש קונטינגנטי שיתכן מצב בו הוא לא קיים, ואז אפשר לשאול מדוע המצב הוא שהוא דווקא כן קיים ולא לא קיים, ההוכחה לכך שאי אפשר לומר זאת על החומר בעצמו היא שאת החומר בעצמו אנו מכירים ועל העצמים שבניסיוננו צריכים סיבה.

תשובה משעשעת להפליא. אתה רואה עצם בעל מסה שאינו נופל לכדור הארץ, ותוהה מדוע הוא אינו מציית לחוק הגרביטציה. התשובה פשוטה, הוא פשוט עשוי ממסה שאינה נמשכת.
אתה רואה עצם שאינו מציית לחוק הסיבתיות ותוהה מדוע. התשובה פשוטה: הוא עצם על סיבתי.
וביתר רצינות, דבריך לא עונים על השאלה. ואילו תשובתי אינה הוכחה שיש תשובה אלא הוכחה שקיים עצם על סיבתי. רק אחרי שהוכחתי את זה, אתה יכול להשתמש בזה כדי לומר שהוא אינו זקוק לסיבה, אם כי האמירה מיותרת כי זו משמעותו של עצם על סיבתי. הדבר היחיד שמופיע בתשובתך הוא האמירה המיותרת הזאת, שבלי החלק הראשון, המהותי, היא גם ריקה מתוכן.

זה לא מדויק, נכון שבשביל להניח שישנו עצם מחויב המציאות צריכים להוכיח זאת, אך עצם הקביעה שעצם מסוים הוא מחויב המציאות זהו כן הסבר, מחויב המציאות זה לא שם אחר לדבר שלא צריך סיבה, יש כאן איזה שהוא הסבר מדוע הוא לא צריך סיבה, כיון שסיבה נועדה להסביר מדוע דבר קונטינגנטי הוא בעצם מחויב המציאות, אם אנו רואים בניין שקרס אנו תוהים מה גרם לו לקרוס, מדוע? משום שקריסת הבניין זהו אירוע קונטינגנטי, זהו אירוע שאנו יכולים לדמיין גם מצב שבו הוא לא אירע, אז מדוע הוא בכל זאת אירע? האינטואיציה מסרבת לקבל שאירוע מסוים קרה בלי שיש איזה שהוא הכרח לכך, ובשביל שיהיה להסבר הסיבתי תועלת צריך להניח שישנו דבר מה שהוא עצמו מחויב המציאות, (שהרי אם בבסיס המציאות אין עצם מחויב המציאות – אז גם הבניין קרס בלי הכרח, כך שעצם התחושה שהבניין קרס רק בגלל שהוא היה חייב לקרוס מניחה שיש מושג של הכרח שכל הדברים מתפרטים ממנו), ואותו דבר מה הוא לא מחויב המציאות בגלל שסיבה כל שהיא פעלה עליו אלא בגלל שעצם טבעו מכתיב זאת, הוא דבר שטבעו המטאפיזי כופה עליו קיום כל רגע.
(אגב, האמת היא שיש כאן נקודה נוספת, אי אפשר באמת לומר ששולחן הוא מחויב המציאות ואפשר לומר שאלוהים הוא מחויב המציאות, כיון שאלוהים הוא מושג הקיום עצמו, הוא עצם היש, ועל היש לא שייך לשאול מדוע הוא יש ולא אין, השולחן יישאר שולחן גם אם לא יהיה קיים, ולכן צריך סיבה מדוע הוא קיים ולא נעדר, בניגוד לאלוהים שהאקטואליות שלו היא עצם היש, ולכן אין אצלו הפרדה בין מהותו לקיומו, אך זוהי כבר ממש פילוסופיה עתיקה שאסור לעסוק בה).

הכל כאן שגוי מיסודו. אבל כבר הסברתי זאת למעלה.

לא ענית על שאלתי.
מדוע לאמר שדווקא אלוהים לא צריך סיבה, ולא להקנות את היכולת הזאת לייקום, ולאמר שהוא עצמו אינו צריך סיבה?

כי הניסיון שלנו מראה שהדברים שסביבנו צריכים סיבה. היקום הוא אוסף של דברים כאלה.

אני מדבר על עצם זה שיש משהו קיים, זה קונספט אחר לגמרי מאוסף הדברים המכילים אותו.
במילים אחרות, כל יצור, צריך יוצר, אבל מי אמר שכל ברואי צריך בורא? אין לנו ניסיון לגבי זה.

לא זה לא. היקום אינו אלא אוסף הדברים שמרכיבים אותו.

יש הבדל בין היקום לבין הקיום, מי אמר שזה שקיים משהו בכלל דורש קיום? הרי אין לנו ניסיון בנושא.
ממילא, אם התחיל להיות קיים משהו, שום דבר לא מונע ממנו להיות היקום שאנו מכירים.

אני אשמח לתשובה, איני שואל כדי להתריס, חלילה.

לא מבין את הדיון הזה. דברים לא נוצרים יש מאין. זה ממש ניסיון פשוט של כל אחד מאיתנו.