הסתכלות על תמונה לא צנועה

אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם – זה הרהור עבירה, לכאורה מראה לא צנוע או מגרה מינית בתמונה או סרט לא שייך בו הרהור עבירה כי אי אפשר לממש את העבירה. לא כך?

ת"ר: ונשמרת מכל דבר רע – שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה
לכאורה משמע שמרגע ההרהור ביום ועד הלילה אין חשש שיבוא לידי טומאה, ואם אדם יודע שישמש עם אשתו לפני שילך לישון נראה שהוא יצא מכלל חשש שיבוא לידי טומאת קרי לילה. לא כך?

ועוד שאלה בנוגע לטומאת קרי לילה, האם בימינו שכולנו ממילא טמאי מתים יש טעם בהישמרות מטומאת קרי?

מדוע ההנחה שצריכה להיות אפשרות מימוש? ועוד,המימוש יכול להיות עם אישה לא מהתמונה.
לגהי טומאה, אפילו מטומאת מת נזהרים (כהנים) למרות שהם טמאי מת.

בכוונה פניתי לשאול את הרב, שנוקט שאין לשנות תשובה הלכתית מפני שיקולי מדיניות, והתפלאתי מאוד מהתשובה:
א. כתבת שיש איסור להסתכל במראות לא צנועים משום לא תתורו, ואני תמיה ביותר היכן מצאת איסור כזה, בכל מקום שיש חשש הרהור האיסור משום ונשמרת לא משום לא תתורו שהוא רק בראיית *ערווה*. [גם היבי"א שהבאת שאוסר בתמונה הוא משום הרהור. ורק לגבי מראה יש לדון שזה נחשב ראיית הערווה עצמה].
ב. כתבתי שאין לאסור משום ונשמרת כיון שיודע שעתיד להוציא את זרעו בטהרה, ובגמ' מפורש שהאיסור הוא מפני החשש לטומאה – שכאן אין.
ומפני חשש שמא יבוא להוציאו בידיים אין איסור כזה [פורמלי], ומי שאומד את עצמו שזה עלול לקרוא לו שימנע, ומי שלא לא [כעין מה שכתבת כאן https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%d7%94%d7%a1%d7%aa%d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%90%d7%a9%d7%94-%d7%91%d7%9e%d7%97%d7%a9%d7%91%5D
לדבריך, אסור להסתכל בכל תמונה או סרט שיש שם חלק גוף של אשה שאינו מכוסה, וכפי שאסור להסתכל באשה פיזית שאינה מכוסה [לדעת המ"ב בסי' ע"ה. ואיני יודע מה מקורו לזה – כאשר אינו מתכוין ליהנות], ובוודאי שלא להסתכל מתוך התבוננות ביופיה שלדבריך יהיה איסור דאורייתא כמו ראייה פיזית [בשו"ת שם כתבת איזה היתר מוזר לזה, וכוונתי לולי זה].
מתוך נסיוני, כמעט ואין סרט שבו אין אפיזודות של מעשי אהבה בין זוג, ופעמים רבות הם 'אינם מכוסים לגמרי', כך שאתה שולל כל אפשרות לראיית סרט שכזה [שאם איסורו משום לא תתורו הרי שגם אם לא מתעורר בדעתו להרהר בעבירה אלא צופה בעלמא – אסור]. חושבני שלצורך הנחתת איסור רב משמעות שכזה צריך לתמוך את הפסק היטב. אני עכ"פ לא רואה מקום לאסור במקרה הנ"ל.

הרב עצמו רואה סרטים אז אינני יודע אם זה טעם לסתור.

לא יודע מנין לקחת את העמדה שלי שאין לשנות פסיקה בגלל שיקולי מדיניות. אסור לשקר אם זו לא ההלכה, אבל ההלכה עצמה יכולה להשתנות עקב שיקולי מדיניות. אמנם מי שאינו סנהדרין לא יכול לשנות את ההלכה ולכן אם הוא מורה אחרת זהו שקר.
אבל כאן זהו שיקול פרשני ולכן לדעתי גם פוסק בימינו יכול לעשות שיקול כזה. מעבר לזה, הרי זה גופא מה שחז"ל אמרו שגחלת מותר לכבות רק ברה"ר.
א. האיסור יכול להיות משום הרהור. וכי תמונה לא מעוררת הרהורים?
ב. למה אין? יש. לא שיוציא בידיים אלא שייצא כמו בלילה. השאלה מה הדין אם אתה אומד שלך זה לא יקרה (כריטב"א סוף קידושין) נכונה גם במקרה לילה.
לגבי סרטים, כבר כתבתי כאן בעבר שזה נכנס לדיון של לא אפשר ולא קא מכוון. לדעתי אפשר לראות סרט אם הולך אליו בגלל ערכו האמנותי, גם אם יש שם סצינות לא צנועות. והכל לפי העניין והמינון.

נראה לי שקיבלתי את תשובתי.
רק להבהיר: הקישור לסוגיית לא אפשר ולא קמכוין נצרך רק כדי להתיר את עצם ההסתכלות במעשים אלו – אף שמצד טבעם ועניינם יכולים להביאו לידי עבירה [על ידי שיצופו בחלומו], אבל מי שחושש שעל ידי הראיה יתעורר להרהר בעבירה במחשבתו אין לו היתר זה [שהרי הוא מתכוין], ועל זה התכוין הרב למעלה לאסור, ועל זה דנתי על אופנים להתיר, וכנ"ל.

אם מתכוון להרהור ודאי אין היתר. אבל אם אינו מתכוון להרהור אז גם הזה נכלל בדבריי.

האם האיסורים 'לא תתורו' ושל 'ונשמרת מכל דבר רע' עומדים רק 'הכוונה'?
במילים אחרות מה זה משנה מה אני מכוון כשאני הולך לסרט אומנותי אם יש שם סצנות לא צנועות?
האם מותר להסתכל בהם?

יש בהלכה פטור אם האדם אינו מתכוון, ועקרונית זה קיים בכל האיסורים. צריך להכיר את הגדרים ואת הסוגיא ואני מניח לאור שאלתך שאתה לא מכיר. צריך ללמוד את הסוגיא.

מה זאת השטות הזאת?!?!?
אסור לראות סרטים כאלה בשום אופן!
דבר ראשון והכי חשוב זה סותר את דעת כל גדולי ישראל וזה אמור להספיק בפני עצמו.
אם זה לא מספיק לכם אביא מקור (וזה בושה שבכלל צריך להביא לדבר כזה מקור)
בגמרא בבבא בתרא בפרק חזקת (וכן בבבא מציעא) מובא שלאדם שיש שתי דרכים ללכת, אסור ללכת בדרך שנשים מכבסות בה (מחשש שמה יראה את השוק שלהן או את המרפק שלהן, אינני זוכר)
מכאן קל וחומר ובן בנו שקל וחומר שלאדם אסור להיכנס לכתחילה לראות סרט שאפשר שיראה בו מראות לא צנועים ח"ו.
אינני רב ואינני פוסק, סך הכל תלמיד בשיעור א', בעל תשובה, שמתמודד בעצמו עם קשיים בנושא ורק רוצה לעשות את רצון השם ולקדש את שמו.
כל כך חבל לי שיש אתרים כאלה שנותנים לגיטימציה ליצר של בחורים להחטיאם ולצער את אבא שבשמיים.
מחילה על התוקפנות בתחילת התגובה, פשוט התוכן של דף זה גרם לי לזעזוע נפשי.
כיצד יכולים בני תורה לנסות להכשיר זוהמה כזאת?
אל לנו להיכנע ליצר ולתת לו לתרץ תירוצים למה להכשיר כזאת זוהמה.
במקום להתפלפל רק לעצמו עיניים ותשאלי את עצמכם אם זה רצון השם.
בברכת הצלחה בהתמודדויות ובציפייה לגאולה שלמה בקרוב!

עיין כאן https://www.dirshu.co.il/wp-content/uploads/2022/01/%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%95_-_%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%91%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A9%D7%A4%D7%91_-_%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D-1
בבקשה תעיין שם ותבין את נושא
אוהב כל אחד מישראל….

אני מצטער מראש על השאלות אבל אני חייב לדעת לזה תשובה.
אני יודע שאסור ליהנות מיופיין של נשים שאסורות לך, אם הן במחזור, אם הן נשואות, אם הן עריות (קרובי משפחה שאסורים) וגם אסור לראות את הערווה שלהן.
אבל האם מותר להתסכל על בנות לא צנועות (ולהנות מיופיין) שהן לא ערומות (לא רואים להן את הערווה), הן לא נשואות, הן לא עריות שלך, והן לא במחזור?
והאם יש הבדל בין יהודיות או גויות?
והאם מותר ליהנות מציורים של נשים? (לא נשים אמיתיות)

כשאני מתכוון לאנשים מצויירות אני מתכוון בעיקר לאנימה, ומותר להתסכל על ערווה מצויירת? (ממש מצטער על השאלה)

ואני לא נשוי

קשה להיכנס כאן לפרטים ולמקורות, ולכן אכתוב בקצרה.
מה שנאסר הוא הסתכלות שעלולה להביא להרהור אסור. הפוסקים אסרו גם בפנויה (ראה ע"ז כ ע"א, וברמב"ם איסו"ב כא, ג, ובשו"ע אבהע"ז כא, ג. יש לדון אם זה דאורייתא או לא (ונחלקו בזה).
זה אינו איסור פורמלי ולכן אין מקום לחילוקים בין תמונה וציור או אישה ממש, כל עוד הדבר מביא להרהור אסור זה אסור. הרהור אסור הוא הרהור מיני בכלל, ולכן אין צורך שתגיע לעבירה עם האישה הזאת עצמה. גם הוצאת זרע היא תוצאה של הרהור אסור. אחדד שבפשטות האיסור אינו רק אמצעי להימנע מהוצאת זרע, אלא ההגעה להוצאת הזרע היא אינדיקציה לכך שהיה כאן הרהור אסור. ולכן גם אם לא הגעת לזה עדיין הרהור מיני אסור.
כמובן שהשכל הישר חשוב כאן. אדם לא אמור להתנזר ולהתרחק מרשות הרבים או לא להתבונן על נשים. התנהלות נורמלית מותרת, ואם יוצאים לך הרהורים אסורים לית לן בה. זה נחשב "ליכא דרכא אחרינא".

החשש של שמא יבוא לידי טומאה בלילה הוא לא בגלל הטומאה אלא בגלל האיסור להוציא זרע לבטלה

תודה רבה mikyab, ככה בדיוק חשבתי, בזמן האחרון עולות לי הרבה מאוד מחשבות רעות, וראיתי בכמה אתרים ש"זה לא בגדר איסור" ורק רציתי להיות בטוח.

בקשר לתשובתך לאדם: א) אם הרהור אסור, אין היתר של ליכא דרכא אחרינא, זה נאמר במי שעושה פעולת היתר והוא נהנה אגב גם מדבר אסור [ריח הבא בפעולה לא רצונית], אבל אם הוא עושה פעולה רצונית לשם האיסור [למשל מתכוין להריח, כמבואר שם בראשונים] אין היתר, כי לגבי מעשה זה הוא מתכוין.
כך שמי שנהנה אגב התנהלותו הרגילה עם נשים יש היתר זה, אבל אם הוא מהרהר בדעתו בפעולה רצונית, הרי זה פעולה אסורה.
ב) לגוף הדבר, כתבת שהטומאה היא אינדקציה לכך שהיה הרהור אסור, והאיסור לא קשור לטומאה שבאה או לא. איני יודע מניין לך זאת. התורה הזהירה להישמר שלא להיטמאות, אדם שנזהר שלא להטמאות, בין אם דעתו לבוא על אשתו היום, בין אם מכיר את גופו שאינו מתעורר מדברים כאלו, הרי שלא עבר על אזהרת שמירת התורה. אין מקור שההרהור לכשעצמו בעייתי.

א הוא חזרה על דבריי. לא ראיתי שם משהו מעבר לכך.
לגבי ב כבר האריכו בזה טובא, והדברים עתיקים.