הצד השוה לאתויי מאי?
שלום הרב,
בבבא קמא דף ו עמוד א מובא:
הצד השוה שבהן. לאתויי מאי? אמר אביי: לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו.
זכור לי שכתבת שלשון כללית במשנה (כמו "זה הכלל" או "הצד השוה") באה לרבות דבר שלא יכלנו ללמוד אותו מבלי שהלשון הכללית הייתה כתובה. אבל פה לכאורה גם מבלי שהיו כתובות המילים "הצד השוה" במשנה, ניתן היה לרבות את אבנו סכינו ומשאו מצד שווה רגיל של בור + אש. גם לשאר האמוראים שחלקו על אביי, הם לומדים דברים אחרים מצד שווה של בור+שור. אם כן, יוצא שלכל השיטות המילים "הצד השווה" מיותרות. איך לדעתך ניתן ליישב זאת?
בברכה,
לא זכור לי שכתבתי משהו כזה, ולו רק מפני שזו טעות. צד שווה הוא לעולם משהו שנלמד משני המלמדים, ולכן בשום מקום לא היה צריך לכתוב את המילים הצד השווה. הצד השווה אומר בדיוק את זה שאפשר ללמוד משהו משני המלמדים יחד ושיש משהו כזה (יש תולדות של יותר מאב אחד).
השאלה הזאת מתקשרת לשאלה אחרת ששאלתי אותך בזמנו לגבי הביטוי "כללו של דבר" במשנה בברכות, מופיע בקישור הזה: https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%A7%D7%96%D7%95%D7%90%D7%99%D7%96%D7%9D-%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%92%D7%9E%D7%A8%D7%90/
שם כתבת: "הכלל בא לרבות עוד משהו שלא היה מתרבה בלעדיו". אם כן, גם פה, מופיע ביטוי מכליל "הצד השוה" שאמור לרבות עוד משהו של היה מתרבה בלעדיו (או שאולי ניתן לתרץ שהביטוי "הצד השוה" הוא בכלל לא ביטוי מכליל). לא בטוח שהבנתי את תשובתך, האם התכוונת להגיד שלולא המילים "הצד השוה" לא הייתי יכול לצרף שני אבות לתולדה אחת?
אכן, זה הכלל בא לרבות. אבל הצד השווה לא בא אלא לומר שאפשר ללמוד תולדה משני אבות. אמנם ניתן להקשות שהיינו עושים זאת גם בלי זה, שהרי מידת הצד השווה קיימת בכה"ת, ולכן עדיין קשה מדוע זה נכתב, אבל יש לדחות:
1. לשיטת הרא"ש שם ו ע"א זה אינו ממש צד שווה אלא מידה דומה, שהרי יש לו גדר בור (עם פטור על כלים ואדם), ואש רק מסייעת לסלק פירכא שכוח אחר מעורב בו. וגם לשיטה אחרת שם הסוברת שאין כלל פטורים זה אינו ממש צד שווה.
2. היתה הו"א שבנזיקין אין (בפועל. יכולה להיות אבל לא מצאנו. כך למשל בשבת לא מצאנו תולדה של שני אבות, למעט רוקק בירושלמי שהובא ברמ"א, שלפי פירוש ר"מ איליא שמובא במ"ב הוא זורה וזורק יחד, ואכ"מ) תולדה שנלמדת משני אבות וקמ"ל שיש. ובזה יתבאר מדוע טרחה הגמרא שם להביא ארבע דוגמאות שונות (וכבר כתבו הראשונים שלא פליגי אהדדי). כל אחת מהן מדגימה שיש עוד תולדה כזאת.
באשר לשאלתך האחרונה (האם זה ביטוי מכליל).
נחלקו רש"י והרי"ף (ראה חי' מרן רי"ז הלוי על הל נזקי ממון) האם הצד השווה במשנתנו הוא אב הנזיקין הכללי, וכל האבות נאמרו רק להלכותיהן, או שמא כל אב הוא אב בפני עצמו. כלומר האם הצד השווה בא לומר שהמחייב בנזקי ממון הוא אחד: ממונך ושמירתו עליך (לגירסת הרי"ף יש במשנה גם "ממונך"). וכל אב נאמר רק לפטורים המיוחדים שלו. או שמא כל אחד מהאבות הוא אב נזק בפני עצמו. ונפ"מ למי שנלמד משני אבות או מי שלא דומה לאף אחד מהם אבל הוא ממונך ושמירתו עליך.
לשיטה שמדובר באב אחד יש כאן ביטוי מכליל, אבל זה גופא גם מסביר מדוע צריך אותו. כדי להבין שבשורה התחתונה יש אב נזק כללי אחד (והמקרים בדף ו הם נפ"מ). ולשיטה שמדובר בכמה אבות זה לא ביטוי מכליל אלא גופא בא לחדש את המקרים שבדף ו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer