חוסר תוחלת בפילוסופיה
שלום לרב,
אני כבר כמה שנים מתעסק רבות בפילוסופיה (בפרט אנליטית), הן באוניברסיטה והן בלימוד אישי. בגדול אני על סף ייאוש מוחלט מהתחום, ורגע לפני שאני מוותר לגמרי על פילוסופיה, אני תוהה אם תהיה לך איזו הצלה מחוכמת. אציין שאני מכיר היטב את משנתך האפיסטמולוגית, וקראתי מחדש את סדרת הטורים על פילוסופיה (וגם את הספר של רון אהרוני שהיא סובבת סביבו). אני מסכים איתך באופן כללי על הגדרת הפילוסופיה, על כך שבעיותיה מוגדרות היטב, על מושג האינטואיציה ועל כך שהוא הכלי בו אנחנו משתמשים בניסיוננו לפתור את הבעיות הפילוסופיות. בכל זאת, נשארתי עם בעיה גדולה שלא נראה שהצלחת לענות עליה.
אני עוסק בפילוסופיה מתוך רצון להגיע לאמת, להגיע לתשובה נכונה לשאלות כמו "האם יש א-לוהים" או "מהו המעשה הראוי" (אם בכלל יש כזה). אין לי שום רצון לעסוק בה מתוך עניין אינטלקטואלי או משהו כזה. הבעיה היא שלא השתכנעתי שיש ראיה כלשהי לכך שפילוסופיה, אותה תצפית אינטואיטיבית, אכן מקרבת אותנו במאומה לתשובה נכונה לשאלות הללו. אנסה להסביר מדוע.
יש מקומות מסוימים בהם יש לנו סיבות טובות לחשוב שהאינטואיציה שלנו צודקת. למשל, כאשר יש הסכמה רחבה על עובדה מסוימת. לדוגמה האינטואיציה שיש חוקיות לטבע (למרות בעיית האינדוקציה וכו') היא אינטואיציה שיש סיבה טובה לחשוב שהיא נכונה. אבל בשאלות הפילוסופיות הגדולות, האם א-לוהים קיים או אם יש בחירה חופשית או מהו המעשה הראוי, כבר אלפי שנים אין הסכמה. אפשר לטעון שאנחנו משתפרים בהמשגה, טובים בלפרק את השאלה לאלפי חלקים וטענות מדויקות, אבל אין שום התקדמות בהסכמה על התשובות. מבחינתי זו ראיה טובה דיה לכך שפילוסופיה לא בהכרח מקרבת לאמת. אנסה לתת המחשה לזה: נניח שבאוכלוסיה הכללית יש התפלגות של 50-50 בשאלה האם אנשים סוברים שא-לוהים קיים או לא. בקרב האנשים שעוסקים בפילוסופיה, יש גם התפלגות של 50-50 בשאלה זו. יכול להיות שחלק מהפילוסופים שינו את דעתם בעקבות עשיית פילוסופיה, אבל בדיוק אותה כמות פילוסופים שינו את דעתם לכיוון השני. זה אומר שבמקרה הזה ברור שפילוסופיה לא משפרת כלל את הסיכוי שלך להגיע לתשובה נכונה לשאלה. גם אם המספרים במציאות הם לא בדיוק ככה, הם לא יותר מדי רחוקים מזה, הרעיון עדיין תקף. אני מבין שיש מעגליות מסוימת פה כי למשל הטענה שהגיוני יותר לאמץ אינטואיציה מסוימת שהרבה אנשים מסכימים לה היא בעצמה אינטואיטבית, אבל אין הכי נמי – כאשר האינטואיציה שלי בוחנת את היכולת של עצמה, היא מוצאת שיש מקרים מסוימים שהגיוני לסמוך על עצמה, ומקרים מסוימים שבהם זה לא הגיוני לסמוך על עצמה (כמו מטאפיזיקה).
אני יודע שבמקומות מסוימים כתבת שיש הצדקה לאמץ את הדעה שהגיעה מתוך בירור שלנו, גם אם אין לנו סיבה לחשוב שדווקא היא נכונה ולא דעתו של אחר. אבל שים לב שאני לא שואל פה על *הצדקה*, אני שואל על עניין של אמת – האם אכן יש לי סיבה להאמין שהפילוסופיה משפרת את סיכויי לצדוק, ועד היום לא מצאתי שום ראיה לכך. אשמח לדעת אם יש לך ראיות לכך שפילוסופיה משפרת את סיכויינו לצדוק במשהו בשאלות הללו, או שאוכל לזנוח את הפילוסופיה ולפרוש לי בשלווה לעיסוקים אחרים ופרודוקטיביים יותר.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
טוביה,
וחוץ מזה, מה עוד נשאר? להיות ספקן בכל דבר? הדרך לחיות את החיים היא בצורה רציונלית ככל הניתן ואם אתה לא מרוצה מהכלים של הפילוסופיה אז תנסה לשפר אותם בעצמך.
מיכי יש כאן סתירת אינטואיציות מאחר והאינטואיציה שלי היא שכל הסדרה שלך בספרים ובפוסטים מלבד דבר אחד ויחיד שהוא הדיונים אם יש אלוקים או אין שהוא עדיין בגדר דברים נכוחים וישרים, אך בכל מה שנוגע לדברים תורניים הם במקרה הטוב טעות טראגית ובמקרה הרע ליצנות (משול לכיפה שחובש ח״כ גלעד קריב) אני לא אומר את זה כדי לפגוע או להקניט או להטריל אני אומר את זה מתוך אינטואיציה של עשרים שנה של היכרות עם החומר שלך אז עדיין אתה ממליץ על הכלי הזה הפילוסופי אגם שהגולם קם על יוצרו? תשאל אותי אם כן מה אני מציע ?אכתוב לך בתגובה הבאה
הרב מיכי, אני חושב שתשובתך לא מספקת ואסביר מדוע.
אינני ספקן ואינני שולל את האינטואיציה כשלעצמה, אדרבא, אני מקבל אותה. אבל האינטואיציה מסוגלת לבקר את עצמה ולהבין מתי היא צודקת ומתי היא טועה. יכול להיות שאינטואיטיבית חשבתי שיש לי אינטואיציה טובה בשחמט, אך לאחר שהפסדתי כמה משחקים האינטואיציה שלי עצמה הגיעה למסקנה שהיא טועה בהערכות שלה לגבי שחמט. אותו דבר קורה בפילוסופיה – מתוך זה שהאינטואיציה שלי רואה אי הסכמה בפילוסופיה, מתוך זה שהיא רואה שלא מצליחים להכריע בשאלות, מתוך זה שהיא רואה שבהרבה נושאים יש טיעונים טובים ומשכנעים לשני הצדדים, האינטואיציה שלי מסיקה שכושר השיפוט שלה עצמה בשאלות פילוסופיות הוא לא טוב. אז אני מנסה להבין – האם יש סיבה להניח שהאינטואיציה שלי טועה בשיפוט הזה גופא?
אגב, את טענתך שברוב השאלות הגדולות אין מחלוקת לא הצלחתי להבין בכלל, אשמח לדוגמאות.
מקפיץ שוב את השאלה
זה לא עוזר להקפיץ. לא עניתי מפני שכבר עניתי על הכל. לא ראיתי כאן שום דבר חדש.
אני עומד לעבור על התשובה שלך משפט משפט ולהראות שאין שם שום תשובה לשאלה שלי.
1. "כבר עמדתי כאן כמה פעמים על הנקודה שהעובדה שמישהו חושב אחרת ממני זה לא אמור להטריד אותי. לכל היותר לגרום לי לחשוב שוב, ומשעה ששקלתי ובכל זאת גיבשתי עמדה אזי זוהי עמדתי."
יופי, זה תיאור של עמדתך, לא נימוק למה היא נכונה.
2. "אין דרך אמפירית להכריע שאלות בפילוסופיה, ולכן הוויכוחים שם מתמשכים יותר, ולפעמים גם כשנוצר קונצנזוס כלשהו זה יותר עניין של אופנה ופחות של שכנוע." נכון, שוב תיאור של המצב, וזה בדיוק מעלה את הבעיה.
3. "ועדיין אני טוען שאדם יכול לגבש עמדה בשאלות פילוסופיות." יופי, שוב תיאור של עמדתך ללא נימוק.
4. " יתר על כן, אני טוען שברוב גדול של השאלות יש תשובה נכונה וברורה ואין באמת מחלוקת. המחלוקות ברובן הן פרי טעות בהבנה ובמקרים רבים מדובר באמירות שעוסקות בנקודה שונה או בניסוחים שונים של אותו דבר."
ביקשתי דוגמאות לשאלות גדולות בפילוסופיה שזה המצב בהן. לא נתת אפילו דוגמה אחת.
5. "אתה מצפה ממני לראיות פילוסופיות לכך שהפילוסופיה מועילה? נשמע קצת מעגלי, לא?" סוף סוף משפט ראשון שאשכרה יש לו תוכן. על זה בדיוק הגבתי – המעגליות פה אינה בעייתית מכיוון שהאינטואיציה מסוגלת לבקר את עצמה. לכן אפשר לדרוש דין וחשבון מהאינטואיציה על האם היא עצמה טובה בפילוסופיה. את זה הדגשתי, ועל כך לא ענית.
6. "אם קראת את טוריי הסברתי שם שהאמון באינטואיציה שלנו הוא נחלת רוב ככל האנשים, למרות שאין לזה הצדקה אמיתית. בבסיס המדע גם יושבות אינטואיציות. ומשעה שיש לך אמון באינטואיציה אין מניעה לפעול איתה גם בשדה הפילוסופי." – אתה מגיב פה לספקן שמפקפק באינטואיציה ולא אליי. זו תגובה שרלוונטית למישהו שלא מקבל אינטואיציה, אבל אני הסברתי למה למרות שמקבלים את האינטואיציה השאלה עומדת בעינה, ושוב, לא ענית לזה.
7. "ואם יש ויכוח בין אנשים, אז אחד צודק והשני טועה. אפשר לנסות ולשכנע את הצד השני או להשתכנע בעצמך. ואם לא, אז להישאר בעמדה שגיבשת. אין לדיין אלא מה שעיניו רואות."
שוב תיאור של עמדתך בלי נימוק.
אני לא לגמרי יודע למה אני טורח לנסות להסביר. אם בכלל תגיב, כנראה זו תהיה שוב איזה תגובה סרקסטית מעליבה שתגרום לי להרגיש רע עם עצמי (יופי של מידות אגב) ואיכשהו פוטרת אותך מלנסות לענות על השאלה. זה היחס שקיבלתי בשאלות רציניות בעבר, וזה היחס בשאלה הזו. אין פלא שהשו"ת פה התמלא בעיקר בכל מיני שאלות של אנאלפבתים ו"מה אתה חושב על חרדים". לי נמאס, ואם זה מזיז לך משהו בכלל, איבדת תלמיד. יש לי תחושה שאני לא היחיד.
טוביה,
מיכי טוען שהאינטואציה היא הכלי היחיד שיש לך בשאלות פילוסופיות כאלה.
אתה טוען שהכלי הזה (איטואציה) אצלך הוא לא מספיק טוב ולכן אתה מחפש כלים אחרים. אבל אין.
בשחמט אתה מפעיל אינטואציה ואז יש לה פידבק אם הפסדת \ ניצחת במשחק ואפשר לבדוק אותה אמפירית. בפילוסופיה אתה לא יכול (למעט מקרים מסוימים) וגם אז זה לא באמת מעניין. זה מה שיש ועם זה מתמודדים. גם מיכי טוען שיש מצב שהוא טועה.
לדעתי זה עונה על החוט שחורז את התשובות בנקודות שהעלת.
הכל נענה. אם אין לך אינטואיציה אז אין. אתה רוצה שאזריק לך אינטואיציה? אם יש לך, אז אפשר לסמוך עליה (זו עצמה אינטואיציה). כל דבר אחר ייענה באותה צורה בדיוק. זה הכל. אם אינך מרוצה מהתשובות זו כמובן זכותך. כל טוב.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer