חיוב המוסר ותחושת רעב

התוקף שיש לנורמות מוסריות נובע מכך שהאדם רוצה להשליט את מה שהוא חושב כטוב על כולם.
זה בסך הכל רצון לשליטה. לא לכולם יש את זה. (לאלו שאין את הרצון הזה לא ברור אם זה נובע מכך שאין להם אידאת טוב חזקה וברורה או שאין להם רצון לשליטה)
ועדיין, זה לא אומר שהרצון פסול. אבל אין בכך שום דבר שהוא לא ייצרי אנושי חייתי.

ועדיין נותרה השאלה היא "טוב" של מי היה הכי טוב להשליט בעולם.
והתשובה קשורה כמובן להגדרת "הכי טוב".
ומספר התשובות כמספר הכתות והדעות.

אבל מה משכנע אותך שיש תוקף עובדי שונה לכאבי בטן של מצפון מכאבי בטן של רעב? למה אתה מניח שיש כאן אידאה חדשה? מה עם תערו של אוקאם??? מה רע בלהסביר את זה ככאב בטן של רעב שאיננו מחייב? כי זה מרגיש לך יותר נעלה? האם כשקיפודה מגינה בחירוף נפש על צאצאיה היא עושה מעשה נאצל שיונק מאידאות טוב טהורות?

מה שמשכנע אותי הוא ההבנה שזה לא זה. זה כמו לשאול מה משכנע אותך שהבניין שאותו אתה רואה הוא אחר והוא לא הבניין שלך? אני פשוט רואה שזה לא זה. או מדוע שכאבי הבטן לך לא זהים לכאבים ברגל? כי אתה מבין שלא. האם הקיפודה כמו גם הורה אנושי שמגינים על הצאצא שלהם, לא עושים שום דבר נאצל. זו פעולה אינסטינקטיבית.