חשב לעשות מצווה
בתלמוד נאמר חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה
אם כן איך בית דין כופין על מצוות עשה.
הרי ייתכן שהוא בדיוק חושב על לעשות מצווה כלשהי שהוא לא מסוגל לעשות כלומר הוא אנוס לא לעשות אותה אבל הוא כן חושב לעשות אותה ולכן כאילו הוא עושה אותה וממילא הוא פטור מהעשה האחר שבית דין מנסה לכפות עליו. מי שיודע לתרץ את זה הוא גאון אמיתי
לא הבנתי את השאלה (אולי אני לא מספיק גאון אמיתי). אלו שטויות שלא צריך גאון ובטח לא אמיתי כדי ליישב. והרי כמה אפשרויות לבחירתך:
- בי"ד כופים על מצוות עשה כי ההנחה היא שכרגע הוא לא חשב על מצווה אחרת. למה להניח שבדיוק כעת הוא כן חושב על זה? ואם אכן הוא חושב, שיאמר זאת.
- גם אם הוא חושב, למה זה מונע את הכפייה? מי שעוסק במצווה פטור מהמצווה, ולא מי שחושב על המצווה.
- ולבסוף, מי שחושב לעשות מצוה ולא עשאה – מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, אבל זה לא אומר שיש כאן קיום של עשה. זה "כאילו".
גאון אמיתי יודע להבין שהתשובות לא מספיקות. אלא אם כן נזרקה בו אפיקורסות להוציא את דברי חז"ל מפשוטן הכל על דרך הלציי וחס וחלילה איני מהם ולא מהמונם.
1. ואם הוא אומר שהוא רוצה לקיים כרגע מצוות כיבוד הורים אבל לצערו הרב אבא שלו לא באיזור ולכן הוא אנוס לא לקיים אותה, אז בית דין לא יכפו עליו לקיים עשה? בוודאי שלא שמענו דבר כזה. אגב הוא גם יכול לעבור על לאוים כי העשה (שהוא בעצם עושה אותו עכשיו כי הוא אנוס) דוחה את הלאו.
2. מי שחושב על המצווה הוא כמו עוסק, זה בדיוק העניין. אלא אם מחליטים שחז"ל סתם זרקו מילים באוויר בלי משמעות.
3. זאת תשובה 2 במילים שונות. הפירוש הוא שבפועל ממש הוא אמנם לא עשה כי המוחש לא יוכחש, אבל מבחינת ההלכה הוא כן עשה.
הייתי רוצה לכתוב לפום חריפותא שבשתא, אבל לצערי אני רואה כאן רק שבשתא.
אוסיף לך עוד אפשרות רביעית, ואניחך להבליך:
4. לרוב הראשונים באפשר לקיים שניהם אין פטור.
כל ההיתר בחושב על מצווה זה רק בגלל שהוא טרוד איך לקיים אותה בפן המעשי כמו חתן והולכי דרכים בסוכות אבל כאן שאין מעשי אז ממילא אין כאן פטור של עוסק.
וחוצמזה הרב כבר כתב לך שרוב ראשונים סוברים שאין עוסק בכה"ג שיכול לשתיהם.
ואגב הכאילו
המשגיח בישיבה שלי היה אומר בדרך צחות שכל מצוות ה'כאילו' מכפרות על כל עבירות ה'כאילו'
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer