כמה שאלות מתקילות בנוגע לעמדתך על הפלות
שלום ובוקר טוב מיכי
מאחר שאתה רואה בהפלה רצח לכל דבר, אני רוצה לבחון את העמדה הזו במובן מסויים שלא עולה הרבה.
ראשית שאלה עקרונית:
מאחר ואתה רואה הפלה מכוונת הרצח, האם הפלה לא־מכוונת (miscarriage) נחשבת בעיניך להריגה?
נניח תחילה מקרים שבהם ניתן לטעון לרשלנות ברורה: אישה ששתתה אלכוהול, עישנה או נהגה באופן מסוכן ביודעין במהלך ההיריון, והדבר הוביל להפלה. מאמין שבמצבים כאלה תטען שיש לה אחריות מוסרית חמורה, ואפילו הצדקה לענישה, משום שלקחה סיכון מודע להרג התינוק שלה.
אבל יש מקרים רבים אחרים:
נשים שחוו לחץ נפשי קיצוני, עומס כלכלי, אלימות, חרדה או תנאי חיים קשים — גורמים שלא בהכרח היו בשליטתן — והדבר הוביל להפלה טבעית.
אם העובר הוא אכן אדם לכל דבר, עולה כאן שאלה נוספת:
האם אין לחברה חובה מוסרית להבטיח שלכל אישה שנכנסת להיריון יהיו תנאים אופטימליים ככל האפשר להיריון בטוח? או אפילו איסור על נשים במצבים מסוימים להיכנס להריון?
שהרי אם הפלה היא מוות של אדם, והפלות לא־מתוכננות מתרחשות במספרים גדולים כל הזמן, מניעתן אמורה להיות יעד מרכזי, לא פחות מאיסור הפלות יזומות.
במילים אחרות:
אם המטרה היא למנוע אובדן של חיי אדם, האם לא נובע מכך שמדיניות של מניעת נפילות לא מתוכננות היא אפילו מאבק חיוני יותר מהמאבק בהפלות עצמן?
אשמח להבין כיצד העמדה שלך מתמודדת עם ההשלכות הללו.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
כיון שהוזכרה כאן הנקודה הזו – מדוע באמת אי הבאת ילדים לעולם היא לא כמו רצח? נכון שברצח יש בעייתיות נוספת בגלל שישנה פגיעה בזכות החיים, אך האינטואיציה הפשוטה היא שיש הבדל בין רצח למניעת ילודה גם אם אנו מתייחסים לנושא רק מהפריזמה של ערך החיים, התחושה היא שההבדל נעוץ בכך שהפעילות שלי היא בעלת אופי חיובי, יש הבדל בין מצב שישנו אדם בעולם ואני מקפח את חייו לבין מצב שהוא עדיין לא קיים, אך זה עדיין לא מוגדר כל הצורך, אם כל הנושא הוא בעניין כללי שיהיו כמה שיותר אנשים בעולם – מדוע יש הבדל ביניהם?
העניין ממש אינו שיהיו כמה שיותר אנשים בעולם. בדיוק הפוך, כפי שהסברתי כאן למעלה, זה עניינה של מצוות פרו ורבו.
רצח הוא פגיעה באדם קיים ואי הבאה של יחד לעולם אינה פוגעת באף אחד כי הוא עוד לא קיים.
אין ספק שברצח ישנה בעייתיות נוספת גם בגלל הפגיעה באדם שקיים, אך האם כאן מתמצה החילוק ביניהם? הרי הערך שיש לחיי אדם כשלעצמם אינו נוגע בכלל לכל אדם בפני עצמו, כאשר מדובר על "ערך החיים" מדובר על ערך כללי שיהיו חיים בעולם, לא כך?
או במילים אחרות: האם אתה לא רואה הבדל בין הצלת חיים של אדם שקיים לבין פריה ורביה? האינטואיציה היא שיש איזה שהוא הבדל ביניהם, למרות שבשניהם אין פגיעה בזכות החיים.
(אגב, בהלכה כן נראה שעמידה על דם זהו סוג של רציחה, שכאשר אדם מת לפניך ואינך מציל אותו – אתה כאילו שופך את דמו, אך זהו רק כאשר האדם מת לפניך ולא בסוף העולם, והאינטואיציה היא שיש הבדל בין פריה ורביה לבין הצלה של אדם קיים גם כאשר מדובר על מישהו שחי בסוף העולם).
לא מבין את ההתעקשויות הללו.
הצלת אדם חי זו מחויבות כלפי אדם שקיים.
כשהאדם לא לפניך אין עליך חובה להצילו. זה לא אומר שאין ערך לחייו.
הסברתי כבר שאיסור רצח אין עניינו להרבות חיים בעולם.
אם אתה מנסח זאת כך – אז אתה מעביר את השאלה למגרש אחר: מדוע הצלת חיי אדם זו מחויבות כלפי האדם שקיים? אפשר להבין שחיי אדם זהו דבר בעל ערך, ואפשר להבין שיש לאדם זכות לקיים את החיים שלו גם אם הם אינם בעלי ערך מצד עצמם, (כמו שאין שום ערך שהכסף שלו יהיה דווקא אצלו, אך עדיין יש לו זכות למנוע ממני לקחת לו את כספו), אם מבחינת הערך של החיים אין הבדל בין צמצום ילודה לרצח – אז כל ההבדל נעוץ בפגיעה בזכות החיים, ונראה מוזר לטעון שישנה פגיעה בזכות החיים כאשר אנו לא מצילים אדם שהולך למות, אז היכן כן נעוץ ההבדל?
לשון אחר: הימנעות מהצלה אינה פגיעה בזכות החיים, אין מניעה משפטית לא להציל אדם שהולך למות, כך שעניין ההצלה נובע מחמת ערך החיים, ואם כך – מדוע יש הבדל בין אדם שקיים לאדם שטרם נולד?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer