לגבי הנשמה
השאלה האם יש נשמה יהודית עלתה פה ב\"ראש בראש\" והייצוג של הצד המאמין היה ברמה ירודה בעיניי.
מעבר לכך שהייתי רוצה שיהיה מענה ראוי לשאלותיו בפרהסיה, האתאיסט עורר שאלות לגבי נשמה שמקוננות לי בלב מזה זמן מה.
השאלה העיקרית שתופסת את המהות, היא לגבי תיאורי מקרה שהוא הציג, לדוגמה פדופיל שהיה לו גידול במוח, וברגע שהוסר הגידול הוא הפסיק עם הפדופיליה, המקרה של פיניאס גייג\' שכל אישיותו שונתה בעקבות פגיעה מוחית. המקרים האלה באמת מעוררים את השאלה, מה היא נשמה וכיצד היא באה לידי ביטוי, ואיך הגיוני שהיא כביכול משתתקת בהנתן כוח פיזי או השפעה חומרית? אצלי השאלה עלתה (ליתר דיוק חברה שלי העלתה את השאלה הזאת) לגבי נערה שהייתה עם פיגור שכלי. אתמול השאלה הייתה לי נהירה והיום היא קצת הופכת לעמומה, אבל מה היא בדיוק הנשמה ומה כוח השפעתה? איפה בדיוק הפער בין הנוירונים שאנחנו לבין נשמתנו? ובמקור של כל זה, וזה בעצם העיקר בעיניי, זה האמונה בחופש הבחירה העמוק של האדם. כי תאורי המקרה שהוא מציג באמת תומכים בכך שאנחנו דטרמיניסטים לחומר ממנו קורצנו.
שאלה נוספת שעלתה היא לגבי \"תחושת\" האמונה. לפי תפיסתי ואני עושה פה ערבובים סמנטיים טיפה, אבל- האינטואיציה העמוקה שלנו (וצריך חיים שלמים כדי לדקדק אותה אבל זה נושא אחר) היא ביטוי של הנשמה, והנשמה מחוברת לבורא עולם. זאת בערך הנחת היסוד שלי. מנגד יטענו, שהתחושה הזאת היא תוצר אבולוציוני. יובל נוח הררי לדוגמה דיבר על זה שאנחנו המין המצליח כי ידענו להתחבר בקבוצות גדולות סביב רעיונות מורכבים. כלומר שזה מה שהופך אותנו למין השולט. בכל מקרה, מכאן ניתן לטעון כי האינטואיציה נובעת ממקור שוב ביולוגי, ולא מעידה על אמת בעולם. כלומר האמונה שלי נובעת כי היא מועילה למין שלי להתרחב ולגדול ולשלוט, אבל היא אינה מעידה דבר מה על הקיים בעולם. אשמח לשמוע את עמדתך הרציונלית בנושא וגם עמדה מרובד אחר אם יש כזה.
נדמה לי שכבר עניתי על השאלה הזאת. בספרי מדעי החופש אני מסביר שכל אלו אינן ראיות אלא סתם בלבול מושגי. קשה לי להאריך כאן. לכן אתייחס בקצרה.
טענתי היא שהמוח הוא הכלי שבאמצעותו אנחנו חושבים, אבל לא המוח חושב. כמו שאנחנו הולכים באמצעות הרגליים אנחנו חושבים באמצעות המוח. הסברתי שם שבמוח חצוי שמצאו שהאונה הימנית הייתה רפובליקנית (בעד ניקסון) והשמאלית הייתה דמוקרטית, זה לא אומר שאנחנו פועל יוצא של מוחנו, אלא ההיפך. ברור שיש נימוקים טובים לכאן ולכאן, וכל אחת מהאונות אחראית לעבד סוג אחד של נימוקים. כאשר הן מחוברות בכפיס המוח אז יש שקלול בין השיקולים משני הצדדים והאדם מגבש עמדה בשורה תחתונה. כשאתה שואל את האונה השמאלית או הימנית לחוד, אתה מקבל תשובה מסוננת ולא תשובה של האדם עצמו.
כנ"ל לגבי הפדופיל. ברור שהגוף משפיע עלינו. אבל זה לא אומר שאנחנו רק גוף. הניתוח הזה אינו שונה מריפוי של פצע שמסיר כאב. גם שם יש שינוי גופני שיוצר השפעה מנטלית. בשביל לטעון את זה לא צריך ניסויים מתוחכמים ומדע מודרני. הגוף משפיע והנפש מושפעת, אבל בסוף ההחלטה היא של הנפש (אחרת זה דחף לאו בר כיבוש שאין לי אחריות במקרה כזה על מעשיי). במקרים רבים הנטייה (לפדופיליה, או הומוסקסואליות או קלפטומניה) היא מהגוף אבל ההחלטה שלוקחת אותה בחשבון ומכריעה מה לעשות היא של השכל והרצון, הנפש או החלק המנטלי שלנו.
הוא הדין לגבי אמונה. אני הגעתי למסקנה שאני מאין. הספקן תוהה אולי זה רק פרי האבולוציה. אבל הספקנות אומרת אותו דבר לגבי כל טענה שאנחנו טוענים. גם כלפי חוק מדעי אפשר לטעון שהוא רק פרי האבולוציה. אבל אם זה כך אין שום סיבה להאמין שהוא נכון. זה תוצר של תהליך עיוור. גם האבולוציה עצמה היא רק תמונה שנכפתה עלינו ולכן גם היא עצמה לא בהכרח נכונה. זו סתם טענה ספקנית ותו לא. מי שספקן ספקן ומי שלא לא. אין טעם לדון בתהיות ספקניות כי הדיון הזה עצמו יהיה חשוף לאותן מתקפות (מי אמר שהוא עצמו נכון).
בשולי דבריי, יובל נוח הררי הוא סופר מוצלח אבל פילוסוף ואיש מדע חלש למדיי. יש לו אינספור טעויות מושגיות ופילוסופיות ואין צורך להתרשם מהנחרצות שבה הוא טוען את טענותיו.
רציתי להצטרף לשואל,
ברור לכולנו שהפיזי משפיע על המנטלי, בין אם בחוויות ורגשות, ובין אם בנטיות כמשל המדרון.
אבל הדוגמה של מוח חצוי מרגישה לי מאוד שונה.
כאן אנחנו רואים כיצד הנפש שגם אתה מסכים שיכולה להשתמש בכל חצי מח בנפרד.
יודעת שהיא בניסוי.
אז אף ששאלת הניסוי מתרחשת רק דרך חצי מח אחד אפילו אם החצי השני לא מודע בידיוק מה נשאל. עדיין תצפה שהנפש תדע שהתשובה היא לא מושלמת ועובדים עליה. כי סוף סוף היא "יושבת" על כל המח.
הנפש יכולה אולי לדעת אבל מה שאתה תשמע ממנה עובר סינון של המוח.
אין פה הוספה של יישויות שלא לצורך? איך זה מסתדר עם התער של אוקאם? במיוחד שאפשר להסביר את כל התופעות גם בלי להזדקק לקיומה של נשמה.
אפשר גם לטעון שרוחות נוצרות בגלל חייזרים ענקים שזזים ואז לטעון שהם מתקשרים עם האטמוספרה וגורמים להפרשי לחצים באטמוספירה. ולמעשה לסדר כל טענה מוזרה ככל שתהיה.
לא צריך ראיה שקיימת נשמה כדי לטעון את זה? כי אפשר להסביר את כל התופעות גם בלי להזדקק לקיומה של נשמה
כשאתה רואה כוס עם פטל, אתה יכול להניח שיש שם רק מים, אלא שכשמניחים אותם בכוס המים הם אדומים. ואתה יכול להניח שיש שם גם תרכיז. האם זו הוספת יישויות שלא לצורך? רבים טועים בתער של אוקאם, וחושבים שהוא מדד אבסולוטי לאמת. אבל לא, הוא רק כלי לברור בין אופציות הסבר שקולות. כשהאופציות אינן שקולות אין שום חשיבות לעקרון התער.
אם אני חווה באופן בלתי אמצעי שיש לי רוח, אז שום עקרון תער לא יאמר לי שאין לי רוח. אם אני רואה מולי קיר, עקרון התער לא אומר שעדיף להניח שזה דמיון כדי לא להוסיף עוד יישות מיותרת (הקיר).
וכמובן שאי אפשר להסביר שום דבר בלי להניח קיומה של נשמה. בדיוק כמו שההסבר שהצבע האדום של הפטל נובע ממים בכוס אינו הסבר, ההסבר שהתופעות המנטליות נובעות מהפיזיולוגיה אינו הסבר. זו סתם טעות ביישום עקרון התער.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer