מאוד רוב הציבור החרדי מאוד נגד התפיסה של "קבל האמת ממי שאמרה"?
יצא לי להיתקל הרבה בציבור החרדי בתפיסה שהם לא פתוחים בכלל לחשיבה ביקורתית כלפיי נושאים שלאו דווקא קשורים לתורה ולאמונה, ובכל זאת הם לא היו מוכנים לשמוע.
האם באמת הגישה של הרמב"ם ב"קבל האמת ממי שאמרה" זה נאמר על כל נושא? כי לפי מה שאני הבנתי הרמב"ם אומר שאם אני מסתכל על מאמר מסוים אני לא אמור להסתכל על מי כתב אלא על מה כתוב. ובציבור החרדי לרוב מרגישים שאם יש ספר מסוים אבל אין עליו הסכמות הוא פשוט לא נחשב. האם יש הסבר כלשהו לתופעה הזאת?
הבעיה אינה שזה נגד הרמב"ם אלא שזה לא נכון לפעול כך. חרדיות עניינה הוא פחד מכל דבר שאינו מקובל ורגיל. שאלה אחת היא כיצד התפתחה חרדיות ושאלה אחרת למה חרדי נוהג כך. לשנייה עניתי, והראשונה קשורה להיסטוריה ולסוציולוגיה.
מדוע?
הרמב"ם בעצמו אמר "קבל האמת ממי שאמרה" כלפיי כל אדם. בין אם זה היה חכם מוסלמי שאמר דבר חכם או נזיר נוצרי כלשהו.
במידה ואכן נשלול כל דבר שאיננו מכירים את הכותב אז נצטרך גם לגנוז את "פירוש הלא נודע למי" על הגמרא מכיוון שאיננו יודעים את זהות המחבר. לי אישית זה בכלל לא ישנה, ומצידי אפילו אדם גוי כתב את "הפירוש לא נודע למי" זה לא יגרום לי שוני כלשהו בהסתכלות שלי על הפירוש
טוב, עשית לעצמך חיים קלים. ברור שיש לדון בטיעונים לגופם. ההצעה להוציא את ספריו מביהמ"ד מטרתה חינוכית. לא בגלל שאין ללמוד מדבריו אלא בגלל שיש לחנך אנשים להסתייג ממנו. ועדיין לדעתי לא נכון לעשות זאת (בהנחה שהספרים שווים משהו).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer