מאמר ביקורת של רומן גופמן על אסא כשר על אתיקה צבאית

קראתי. תודה. כמה הערות ראשוניות. אני חושב שגופמן מגלה חוסר הבנה יסודי ביחס למסמך שאותו הוא מבקר (שלא קראתי). המסמך לא בא לחנך ובטח לא להחליף את החינוך הבינאישי שנעשה בצבא. זה גם לא קורס במוסר ובאתיקה. הוא בא לקבוע נורמות בסיס מחייבות להתנהלות הצבא. גופמן עצמו כותב שהבנה היא תנאי הכרחי אך לא מספיק, וזה בדיוק מה שבא לעשות המסמך הזה. לתת את התנאים ההכרחיים. מה שמעבר לזה יכול להיות עניין לבחירה של אדם (כמו לפנים משורת הדין שלא נכנס לשו"ע), ולפעמים גם שנוי במחלוקת.
האם הוא מצפה שהשיעורים שאותם הוא שמע במכינת עלי (קראתי לפני זמן מה שהוא למד שם), יופיעו במסמך צה"לי מחייב? האם הוא מצפה למצוא שם את הציטוטים של הרב קוק, רס"ג והכוזרי שהוא מביא לרוב במאמרו? קשה להתעלם מהסאב טקסט שמה שחסר היה לו הוא יהדות ולא רק אתיקה פילוסופית. אבל לדעתי זה היה חסר במכוון ולא בכדי.

אם אכן העמידו במסמך ההוא את טוהר הנשק על ערכי הדמוקרטיה והאמנה החברתית בלי להזכיר את קדושת החיים, זו באמת איוולת. לא יודע כי לא קראתי. אבל המגמה היא כנראה להעמיד את מסגרת הערכית המחייבת בצבא על תפיסה מינימלית מוסכמת, שהיא באמת ערכי הדמוקרטיה והאזרחות הטובה. ממדים דתיים, אתיים ותוכניים אחרים, לא יכולים להיכנס למסמך כזה מאותן שתי סיבות שציינתי (חלקן שנויים במחלוקת, וחלקם הם מעלה טובה אבל לא עניין מחייב). נראה שהוא ציפה שהמסמך הזה יהיה טקסט פיוטי ורוחני עילאי שיפיח רוח בחיילים. זה לא תפקידו של המסמך.

אגב, המוטיב של חסרי בית חזה שהוא משתמש בו לא מוסבר בכל המאמר שלו. זה לקוח מספרו של ק"ס לואיס, ביטול האדם, שמוזכר אצלו, וחבל שלא הקדיש כמה מילים להסביר זאת.