מוסר בהבאת ילדים לעולם

התפיסה האנטי-נטליסטית, הגורסת כי ישנה בעיה מוסרית בהבאת ילדים לעולם עקב הסבל הכרוך בחיים, מבוססת על מספר כשלים לוגיים ופילוסופיים. גם ללא תשתית דתית, הטיעונים נגד הבאת ילדים לעולם נתקלים בקושי משמעותי.

ראשית, ישנו כשל לוגי בעצם ההשוואה בין מצב של קיום למצב של אי-קיום. אי אפשר לטעון ש"טוב יותר" לאדם שלא להיוולד או שנגרם לו נזק בהבאתו לעולם, משום שכדי שייגרם נזק למישהו צריך שיהיה בנמצא סובייקט קיים. באופציה של אי-קיום אין אדם שחסר לו הקיום או שמרוויח ממניעת הסבל. על כן, הולדה אינה פעולה של נתינת חיים למישהו, אלא יצירה של המישהו הזה, והביטוי "לתת למישהו חיים" הוא אוקסימורון. הדיון מקביל לסוגיית "הולדה בעוולה" במשפט, בה ילד תובע את הוריו על עצם היוולדו. תביעה כזו שומטת את הקרקע תחת עצמה: אלמלא החליטו ההורים להביאו לעולם, הוא לא היה קיים כלל כדי לתבוע אותם, ולכן האדם לא יכול לתבוע את מי שבזכותו הוא קיים.

שנית, אני כופר בהנחה שהמוסר נמדד רק במשוואה תועלתנית של הנאה מול סבל. לחיים יש ערך עצמי שאינו פונקציה בלעדית של מידת האושר שיש בהם, ותוספת חיים לעולם היא בעלת ערך חיובי, כשם שלקיחת חיים היא בעלת ערך שלילי.

שלישית, רובם המוחלט של בני האדם, גם כאשר חייהם רצופים בהתמודדויות, מעדיפים לחיות על פני למות, ולכן הולדה אינה "הימור" פסול על חיי אדם קיימים, אלא מתן אפשרות לחיים.

באשר לטענה שהבאת ילדים היא אקט אגואיסטי הנועד לספק את צורכי ההורים, הבאת ילד אכן אינה פעולה אלטרואיסטית טהורה (שהרי לפני ההולדה אין למי להעניק), והורים אכן פועלים במידה רבה למען עצמם ולסיפוק האינטרסים שלהם. עם זאת, אין בכך כל פסול מוסרי, וכל עוד ההורים דואגים לילד ומספקים לו חיים סבירים, אין שום דבר רע מוסרית בסיפוק האינטרס הזה.

בנוסף, אם נבחן את הסוגיה דרך הצו הקטגורי של קאנט, נגיע למסקנה שישנו ערך חיובי בהולדה. אם כולם יחליטו שלא להביא ילדים לעולם, האנושות תיכחד, ועולם ללא בני אדם הוא עולם ללא מוסר. על כן, קיום העולם והאנושות מותנה בכך שניקח את "ההימור" שבהולדה, ויש בכך ערך חיובי.

ולבסוף, באשר למאמר חז"ל "נוח לו לאדם שלא נברא משנברא", ההסבר המובא במקורות הוא שחז"ל לא התייחסו לסבל הפיזי בעולם כסיבה המייתרת את החיים, אלא לסיכון הרוחני הנובע מכוח הבחירה החופשית. יצירת אדם בעל בחירה טומנת בחובה אפשרות שיבחר ברע וייכשל, ולכן "נוח לו שלא נברא". אולם ההמשך קובע "עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו", כלומר המסקנה אינה שיש פסול מוסרי בהולדה, אלא שהאדם נדרש לקחת אחריות על מעשיו ולבחור בטוב. לסיכום, למעט במקרים קיצוניים שבהם ברור מראש שהילד ייוולד לחיי סבל קשים וללא תוחלת, אין מניעה מוסרית בהבאת ילדים לעולם.