מוסר כלפי מתים
שלום הרב,
האם אתה יכול להסביר למה יש חיוב מוסרי כלפי מתים (ביזוי המת, קיום צוואה, שמירת נקיות שמו וכו')?
הקושי ברור, הרי אין פה מישהו שייפגע (נניח לצורך הפשטות, שאין לו יורשים ומשפחה בחיים כלל)
ידועים הדברים על רציונליזציה של ערכים, ובכל זאת, אשמח לטענה רטורית כלשהי שתתן כיוון
תודה,
שאלה טובה. ייתכן שהנשמה שנותרת קיימת נפגעת בצורה כלשהי. ואולי זהו חינוך שלנו לא לפגוע אפילו במי שאינו כאן. כידוע יש דיון בגמרא האם יש שארות לאחר מיתה, וסתירה בין תוס' ביבמות ובב"ב בזה.
רק להבהיר- דעת הרב שלא שייך מוסר אלא במקום שמישהו נפגע, דבר שרוב האנשים חולקים עליו נדמיין משפחה שבסוף הלוויה של סבא עושה מנגל עם הבשר שלו. רוב האנשים יגידו שיש כאן בעיה מוסרית ולא רק תחושת גועל סובייקטיבית (אותו דבר לגבי גילוי עריות)
איפה התוספותים בב"ב וביבמות?
זה כמו השאלה:
אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: בירא דשתית מיניה, לא תשדי ביה קלא.
…
התשובה היא שברור שאין זה בשביל המת, כי המת איננו. אלא זה בשביל שהחיים לא יהיו מושחתים.
ועוד יש לומר שכיון שידוע שאנשים חומלים על גופת עצמם, ואם ידעו שיבזו את גופתם וכדומה הם זה מפריע להם (בחייהם. זאת עובדה, בלי שום עניין ערכי). ולכן כדי לשמור את העניין מתגלגל צריכים גם האחרים להקפיד על כבוד גופתם אחרי מיתתם, משום הצו הקטגורי וכו'. לכן זה ערך אמיתי ולא רק ערך אסתטי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer