מינונים

ואם הטכניקה של צעד צעד פעלה והאדם השתכנע והזיז את המינון שלו קצת ימינה זאת אומרת שבעצם הוא הגביר לעצמו את חשיבות הקוטב (או הפחית לעצמו את חשיבות הקוטב השני) וממילא זז המינון? כלומר הטכניקה של צעד צעד היא [רק] טכנית דרך אפשרית להעצים את חשיבות הקוטב.

בס"ד ד' בניסן תשא"ף

לט"ג – שלום רב,

אם בשני הקטבים יש ערכים חיוביים – מהיכי תיתי שהמינון צריך להיות שווה אצל כולם? הלא סביר שצריך שיהיו אנשים נפרדים שכל אחד ישים את הדגש על פן מסויים. זה יפתח את השכל וזה יטפח את הרגש, זה יתבע את מידת הדין וזה ימתקנה בחסד ורחמים וכו' וכו'. העובדה שלכל פן יש את מי שמטפח אותו – היא היוצרת את האיזון המבורך בעולם.

בברכה, ירון פיש"ל קורינאלדי

ירון פיש"ל

א. אני דיברתי לדוגמה על חלוקה של כסף בין מטרות שונות באדם אחד, ואתה מדבר על חלוקה של אנשים בין מטרות שונות בעולם כולו. זו בדיוק אותה בעיה כללית של מינון. כמות האנשים שאני ארצה שישימו דגש על קוטב פלוני תלויה בחשיבות שאני מייחס לו. אם אני רואה ביצירה בתורה ערך כפול מיצירה במתימטיקה ואני יכול להפנות אנשים לזה ולזה אז אני אפנה כמות כפולה של אנשים ללימוד תורה. ובכן איך אחשוב על כמות האנשים שאפנה לכל קוטב (אילו היה בידי וכו')? המינון נקבע בתולדה לפי חשיבות הקוטב עצמו.

ב. כשאנשים עומדים לפני פעולות הכרעה זהות אז בהחלט הדין נותן שאם מינון מסויים הוא לדעתי נכון אז הוא נכון בצורה שווה אצל כולם. מדוע לא? למשל אם לדעתי נכון לתת בעיטה לאדם אחד כדי להציל חיים של עשרה, אז כפי שזה נכון לדעתי שאני אבעט באותו אחד כך נכון לדעתי שגם אחרים באותו מצב יבעטו באותו אחד, ועלי לשכנע אותם לעשות זאת. מינון ערכים כזה הוא בדיוק כמו כל ערך אחר שאם לדעתי ערך מסוים הוא נכון אז לדעתי הוא נכון בצורה שווה אצל כולם.

אגב באחד המערכונים הכי מוצלחים של 'הפרלמנט' הצטדק אחד ש"הבעיה הייתה במינונים" (וטרינר שהזריק כמות עצומה של סם הרדמה לבע"ח וגרם למותו). זאת אבחנה קולעת מאד. כל (או כמעט כל) בעיה חשובה היא בעיה במינונים וזה עניין נפוץ (וטיפשי ומרגיז) לחשוב שאם הויכוח הוא רק על הגבול אז זה כאילו ויכוח פחות "עקרוני" ופחות ניתן להידיינות והכרעה. מומלץ בחום לראות את הקטע (פחות מ6 דקות) https://tinyurl.com/mv7y2ne9

בס"ד ד' בניסן תשא"ף

לט"ג – שלום רב,

לא זכיתי להבין את שאלתך איך מחלקים את משאבי האנוש לכל מטרה? האם אתה מנכ"ל שירות התעסוקה? 🙂

בדרך כלל כל אחד מוצא לעצמו את המינון המתאים לו ומפנה את עיקר מרצו לפי נטייותיו. מי שנוטה לחקירה פילוסופית – ימצא את עצמו בעיסוק זה, יחדש חידושים בזה וימצא את הקהל המסויים שיקשיב לו מרותק, בעוד שאחרים יפהקו בשעמום.

וכן על זו הדרך. יש המתעניינים בלמדנות ליטאית; יש המתגדרים בעיון תונסי; יש שדווקא 'אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא' מדליק אותו; יש בעלי מקרא ויש בעלי אגדה, יש מדקדקים ויש פייטנים. כל אחד 'מוצא את עצמו' ומוצא את הקהל הקשוב לו בתחום שבו ליבו חפץ.

וכבר לימדונו חכמי הכלכלה שאין צורך לתכנן את העולם לפי 'מכסות ייצור' מוקפדות המחולקות מגבוה. אדרבה, הסדר הטוב ביותר הוא לסמוך על ה'יד הנעלמה' הנותנת לכל אחד לחפש את הצלחתו לפי יכולותיו ונטיותיו, ו'בסופו של יום' אחרי הרבה תהיות וטעיות, נפילות ועליות – מוצא כל אחד את מקומו בשלום, ותורם את חלקו הייחודי בבניין העולם ותיקונו.

כבר לימדנו מהר"ל מפראג שכל בני אדם חתומים בחותמו של אדם הראשון, ומהו 'חותמו של אדה"ר'? שנברא יחידי, ולכן כל צאצאיו דומים לו בכך שכל אחד הוא יחידי באופיו ובאישיותו כאביו אדם הראשון, ואין שני אנשים הדומים זה לזה.

וכבר יסד הפייט: 'יד נעלמה לכם שלוחה הנוער החביב, על דגלו האישי יחנה כל איש להרחיב, ויחד ישלימו איש את אחיו, ויאירו כולם כקני המנורה סביב'.

בברכה, ג'ון אדם סמית'

א. וכי כת"ר שליט"א שהאריך לפרט את זכאותו של נהנתניהו הוא נשיא בית המשפט העליון או היועץ המשפטי לממשלה? מיניתי את עצמי למנכל (כלומר אילו היה בידי וכו') כדי להציג את הדוגמה העקרונית.
ב. ההנחה היא שהיד הנעלמה תקצה את המשאבים בצורה אופטימלית יותר מכל מנכ"ל ריכוזי אחר שתמיד ייכשל בחוסר ידע, וגם יש ערך של חופש לאנשים. אבל זאת שאלה מציאותית כאשר פונקציית המטרה מוסכמת וידועה (הגברת הנאות וקידום המטרות האינדיבידואליות של הפרטים). לכן זו כמו "בעיית" המינון איך לחלק את הכסף שיש לי פנוי בין ריהוט לגינון. אה"נ בשאלות מינון מציאותיות כל מה שחסר הוא ידע מציאותי ואין קשר לשאלת החלטה על ערכים. ולכן הבאתי דוגמה של מינון אנשים בשאלה עקרונית כגון הקצאה ליצירה בתחומי ידע שונים שבהם יש גם עיסוק "לשמה", שבזה לא תועיל יד נעלמה כלל לקלוע למטרה שמוסכמת עלי אלא לקלוע למטרות נעלמות אחרות.
ג. לא ידענא מאי קאמר שלכל אחד יש חלק ייחודי בבניין העולם ותיקונו. רוב האנשים שיכפולי הוא דקא משוכפלו כחציר גגות שקדמת שלף יבש ואחת היא לעולם אם יהיו אם לאו. וכמובן לא רק על אחרים אני אומר אלא גם על עצמי שאין לי שום חלק ייחודי בבניין העולם ותיקונו. אני עודר ומנכש וזורע ברדיוס המצומצם שסביבי.

בס"ד ד' בניסן תשא"ף

לט"ג – שלום רב,

הייעוד והייחוד הגדול ביותר של אדם הוא בהיותו 'עודר ומנכש' בחצרו. אם אתה לא תשמח את זוגתך – מי יעשה זאת במקומך? אם אתה לא תטפח ותחנך את ילדיך כדי שימצו את יכולותיהם – מי יעשה זאת בשבילך? היש תחליף לאהבה לחום ולעידוד שההורה נותן לילדיו? אם בזה הצלחת – אשריך וטוב לך. אחר כך, אם נשאר לך פנאי – יפוצו מעיינותיך חוצה, וזה וזה יתקיים בידך!

בברכה, ירון פיש"ל ברוק"א

ומכאן קצת ביקורת על נתניהו. הוא האחרון שיכול להיקרא 'נהנתניהו'. הרי אין לו יום ולא לילה. העול הכבד של הנהגת המדינה נופל עליו 24/7 ללא גוזמא. ואחרי כל ההשקעה הוא מוקף בסיקור בלתי אוהד מכל הכיוונים. אלה מגנים אותו שאינו מספיק ימני, ואלה תוקפים אותו על שהוא יותר מדי ימני.

ה'פאשלה' הגדולה של נתניהו היא שהזניח את טיפוח ביתו. על ביתו הפרטי לא אדבר, אלא על ביתו הפוליטי. מנהיג טוב צריך ליצור סביבו צוות שיפעל יחד כצוות, מתוך אמון הדדי ושיתוף פעולה, ובזה הוא די כשל.

הוא יצר גוף פוליטי התלוי כל כולו בעומד בראשו. חבורה של עוזרים שכל אחד מהם מחקה את מנהיגו לשעבר, וחולם על היום שבו הוא יהיה ראש הממשלה המושיע את ישראל. כל מי שהתחיל כעוזר של נתניהו נושא את עיניו להיות 'הראש', כך ליברמן וכך כחלון, כך בנט וכך סער. כולם חייבים להיות 'שכפולו' של נתניהו – המנהיג האחד והיחיד. אבל מה לעשות – יצור עם עשרה ראשים – לא יכול להתקיים 🙂

קצת תודעה שהמנהיג לא צריך להיות 'יחיד ואין בלתו', אלא ראשון בין חברים, המעניק לחבריו מנסיונו וכשרונו, אבל גם פתוח לקבל מנסיונם וכשרונם, וקשוב גם לשמוע את דעתם – הוא שיוכל ליצור צוות שיפעל באחווה ובאמון הדדי, ויוכל אחרי אריכות ימים להמשיך את ה'אב המייסד' ללא משבר טראומטי.

וחבל, כליכוד' יש תשתית אירגונית טובה לפעול כצוות. זו כיום המפלגה היחידה שעדיין נציגיה נבחרים בצורה דמוקרטית ע"י חברי המפלגה, ולא רשימות המוכתבות על ידי 'שליט יחיד'. לו היה נתניהו משקיע בטיפוח עבודת צוות טובה סביבו – היה יכול לחיות במנוחת נפש גדולה יותר.

אמת שהוא לא נהנתן גדול וסתם הכנסתי את זה במסגרת החופש ההוצאתשמרעי