נמצא אחד מהן קרוב או פסול
שלום וברכה?
מה ההיגיון לומר שכאשר נמצא אחד מן העדים קרוב או פסול הפסול מתפשט בין כולם? פסול זה מחלה מדבקת?
האם לא יותר הגיוני לומר מעין מה שאומרים האחרונים בצרת ערווה שזה פסול עצמי (ולא שנאסרת מכוח הערווה, אלא שיש איסור ערווה הקרוי צרת ערווה) כך לומר כאן – לא שהפסול עובר מאחד לשני, אלא שהתורה חידשה פסול גוף חדש – עד שהצטרף לפסול.
היכן התורה חידשה את זה? לגבי רשע זה כתוב: אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, וחז"ל מסבירים שזה על הצטרפות לרשע. אבל בפסולים אחרים זה לא כתוב. והדרשה משניים או שלושה עדים, אינה עומדת לעצמה. זו דרשה, וככזו היא דורשת סברא (בלי הסברא לא היו לומדים את זה מהדרשה אלא דורשים משהו אחר, אם בכלל).
מעבר לזה, החידוש של עד שהצטרף לפסול הוא גם גזיה"כ. אז מה הרווחת באלטרנטיבה הזאת? וכי הצטרפות היא מחלה מידבקת?
ניצן לחשוב על הסברים: למשל, גזירה אטו הסתמכות על פסול. לחילופין, גזירה אטו כת של שני עדים שאם אחד פסול נותר רק עד אחד ואין להסתמך עליו. לכן התורה פוסלת את שניהם. לחלופין, בלי הפסול היה כאן עד אחד שמחייב שבועה, והתורה לא רוצה לחייב שבועה כאשר התובע הביא עד פסול. על כל זה כמובן ניתן להתווכח, אבל פסול ההצטרפות נראה לי מוזר הרבה יותר.
כוונתי הייתה לפי שיטות הראשונים שיש צורך בידיעה שהשני פסול ע"מ שהעדות תתבטל. ניתן לומר שכאשר הם מצטרפים בידיעה לעד פסול, הם נוהגים שלא כהלכה ופסולים והפסוק של ה'אל תצטרף לרשע' הוא גילוי מילתא שכל מי שמצטרף לעד לא כשר (רשע) נפסל לעדות. הדברים אף יותר מובנים בהנחה שבעדות אין אנו מסתפקים רק בבירור האמת, אלא הם אף נותנים תוקף וכוח לבי"ד לפסוק את פסקם (שער"י ז, א ועוד אחרונים). מהי דעתך?
לשיטות כאלה יש סברא בזה. ואף ניתן ללמוד זאת מאל תשת ידך עם רשע.
אבל איני רואה קשר לדברי הגרש"ש.
זה שטויות. הרי לפי הסבר זה הוא אמור להיות פסול גם לעדויות אחרות, והרי ברור שהוא פסול לעדות זו בלבד
לא בהכרח. ישנם פסולים שהם רק לאותה עדות. הרי אין לו גדר רשע, שהרי לא עבר על לאו שבמלקות. על כן מדובר לכל היותר בחשש שקר. והסברא היא שאם הוא הצטרף לעד פסול כנראה שבמקרה זה יש לו אינטרס מיוחד ולכן חיישינן שמשקר. ועוד אפשר שקנסוהו כדי למנוע שיצטרף עם פסול.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer