ספאסט נישט?
שלום הרב,
אתמול בשיעור הלכה ומודרנה דיברת על עיקרון הספאסט נישט, וגם את הטורים הרלוונטיים קראתי כשפורסמו. ועדיין, אני לא מצליח להבין את הרציונל כאן. כמה שאלות/הערות:
- מה השוני לעומת התנגשות ״רגילה״ בין הלכה ומוסר? גם מניעת נישואין מילד בגלל מעשי הוריו זה ספאסט נישט, וגם הפרדה בין כהן ואשתו שנאנסה. אבל הקב״ה אמר לנו שיש כאן שיקולים שעולים על המוסר. מה ההצדקה הפילוסופית להפר את ההוראה של הקב״ה?
- אם אכן יש הצדקה פילוסופית, אז מה מייחד את המקרים שבהם היא חלה, כלומר – האם זה לא ביטול דה-פקטו של כל ההלכות שמנוגדות למוסר? אני מבהיר שאינני מדבר על מדרון חלקלק (למרות שגם הוא קיים), אלא שגם ברמות ההגדרתית והאינטואיטיבית לא ברור לי ההבדל.
- אני לא חושב שיש צורך בכל זה לגבי איסור ערכאות. ראשית, יש שמשתדלים להימנע ממנו כידוע. שנית, נראה לי שלכולם ברורים אינטואיטיבית הדברים שכתבת במאמר על המשטרה – מדובר בפיקוח נפש ציבורי. שלישית, מדובר במצב זמני שרוצים לשנות.
- מה כל כך מפלצתי באיסור על הקמת כנסיות? אם יקימו מקדשי ע״ז שיתבצעו בהם רצח או אונס כחלק מהפולחן, ברור שתתמוך באיסור על הקמתם, וגם בהריסתם אם ייבנו. התורה מלמדת אותנו שע״ז היא דבר נורא שאין להשלים איתו, ממש כמו רצח או אונס. יש כמובן הצדקה מהסיבות שמונים היום, כמו השפעה על יהודים בעולם וכו׳. אבל אלה שיקולים טכניים. לו יצויר שהם לא היו קיימים, האם לא היינו רוצים שהגויים אזרחי מדינת ישראל לא יעבדו ע״ז?
1. אתה מדבר על התנגשות מהותית ואני מדבר על מקרית. מצב הערכאות הוא מצב שנוצר ואינו הכרחי ולא תמיד היה. לכן אפשר לטעון פאסט נישט.
2. ראה 1. בהתנגשויות מהותיות באמת בד"F ההלכה גוברת. מעבר לזה, לא כל בעיה מוסרית דוחה הלכה. זו צריכה להיות בעיה אקוטית בבחינת עבירה לשמה.
3. הטענה על המשטרה אכן יכולה להתיישם גם כאן. טענתי היא שגם בלעדיה ניתן כאן להקל. ואולי זה גופו הבסיס גם לטענת המשטרה.
4. אם ה מה שאתה חושב אז אכן אין כאן פאסט נישט. אני חולק עליך. יש אנשים שזו אמונתם, והתורה לא מלמדת אותנו שזה כל כך נורא אלא שזה מאד שגוי. יתר על כן, כאן אין את הקונצנזוס שיש כלפי מעשים לא מוסריים או אכזריים. לכן הבאתי את הניסוי המחשבתי מה היית אומר אם היו עושים זאת לך. הייתי מאד רוצה שלא יעבדו ע"ז, לא בארץ ולא בחו"ל. אז מה? הייתי רוצה הרבה דברים. השאלה האם הרצון הזה מצדיק מעשים לא מוסריים. לדעתי לא.
תודה.
לגבי 4, לשיטתך שזה לא מוסרי, יש כאן התנגשות מהותית ולא מקרית (לא?). אם כך, מה שכתבתי בסעיפים 1 ו-2 חוזר להיות רלוונטי – איך אפשר לדחות הוראה ספציפית של הקב״ה, שמעצם מהותה מנוגדת למוסר?
הניסוי המחשבתי רק מראה שלא מדובר בערך שאפשר לבחון מאחורי מסך הבערות, אלא במשהו שתלוי בתוכן. יש כאן הנחה שאנחנו צודקים והם טועים. את השלב הבא (שהטעות הזו אינה לגיטימית) התורה נותנת לנו.
בעידן הנוכחי זו בעיה מוסרית דרמטית ולכן רק כעת מעשה כזה הוא בגדר פאסטנישט. האם לקרוא לזה התנגשות אינהרנטית או מקרית, זה עניין של הגדרה.
את שאלתך/הערתך השנייה לא הבנתי.
ההבנה שלנו את המוסר מתקדמת בכיוון אחד (וחיובי), משמע אם זה לא מוסרי היום, זה כנראה לא יהיה מוסרי גם מחר. זה גורר שהמצווה מתבטלת דה-פקטו לתמיד, כלומר שהתורה אינה נצחית. זו מסקנה שאי-אפשר לקבל, לדעתי.
לגבי ההערה, כוונתי הייתה לומר שאם לא הייתי רוצה שיעשו את זה לי, לא גורר אוטומטית שזה לא נכון. אבל אני לא חושב שזה מאוד עקרוני לדיון.
1. העובדה היא שאף פוסק לא באמת מורה לעשות כן. התירוצים שאין ידינו תקיפה, איבה וכו', לדעתי מחפים על תפיסה מוסרית.
2. אני לא מסכים שיש בזה בעיה. כמו שהלכות עבדים להערכתי לא יחזרו. כאן זה אפילו טוב יותר, שכן התורה אומרת שמבחינה דתית זה מה שאמורים לעשות. אם המוסר מעכב זה בסדר והדין כשלעצמו נותר נכון לנצח. כמו בן סורר או עין תחת עין שאומרים מה נכון לעשות מבחינה הלכתית אף שבפועל זה לא מתממש.
לגבי ההערה על הניסוי, זו בדיוק האינדיקציה למוסר: מה שלא היית רוצה שיהיה חוק כללי. ובלשונו של ר"ע: מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך.
תודה רבה.
אני לא בטוח שאני מסכים (עבד כנעני זה לא חובה אלא אפשרות, ולכן אין עבירה כשנמנעים מזה כי זה לא מוסרי, וכאן זו עבירה), אבל כעת הבנתי יותר טוב את הרציונל.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer