על הנטייה המוסרית כמממשת אידאל דתי

ובכן, סליחה על הטיית הדיון לגופו של אדם אך אתה לא *באמת* חולק על הרב קוק (אם כי אני כן מפרש אותו איך שאני חושב ולא דווקא בצורה מקובעת).

אני כן חולק בתרתי: איני רואה חמה חהניח שזו המוטיבציה הלא מודעת. ובנוסף, להבנתי הראי"ה רואה בזה ערך.

באמת שאינני מבין. אתה מקדיש חלקים נרחבים מהשיחה הרביעית להוכיח, שגם בתוך המוסריות וגם בעצם ההסתמכות על ההכרה טמונה אמונה באלוהים שאנחנו יכולים לחשוף אותה, ואם אשתמש גם בהנחותיך בהקדמה ובשיחה הראשונה – להוכיח שמעיקרא האיש היה מאמין אלא שהוא לא היה מודע לכך.
אם כן, גם בעצם שאיפת החיים ותנופת העשייה מונחת אמונה גדולה שצריך רק לפקוח את עיני בעליה שיבין זאת. הלא כן?

במחברת שם הסברתי את ההכרח הפילוסופי. הלי אמונה אין תוקף למוסר. הרב קוק מדבר על קשר פסיכולוגי ולא פילוסופי.
אבל גם במישור הפסיכולוגי, מניין ששאיפת החיים ותנופת עשייה גם הן מניחות אמונה? בגלל שהרב קוק מצהיר שכך? למה לא לומר שביסוד הרצון לאכול ארוחת בוקר מונחת האמונה במהרישי יוגי ומדיטציה טרנסצנדנטלית? אני לא מצליח להבין מהבעלל אני צריך להסביר. שיסביר הוא.

אוקיי, אני אישית הבנתי אותו אחרת כנראה.
בהחלט מהצד הפילוסופי ולא מזה הפסיכולוגי