על השגחה פרטית

שלום רב. 
 
נחשפתי לשיטתך לגבי השגחה פרטית והבנתי שלדעתך אלוהים לא מתערב באופן אקטיבי בעולם, אלא יש רק את הטבע שהוא ברא אותו וכן הבחירה החופשית של האדם. וגם משמעותה של התפילה משתנה כי אין מה לצפות שה׳ ישנה את חוקי הטבע בשבילך ולכן קריאת תהילים או תפילה יכולה אף להיות בזבוז זמן. רציתי לחלוק בתוקף על גישה זו, אבל לא לתת טיעון פילוסופי אלא טיעון דתי יותר באופיו. 
כשמשה נפגש עם אלוהים לראשונה בהר חורב הוא שואל אותו לשמו (במזרח הקדמון שמו של משהו מורה על מהותו). הקב״ה אומר לו ששמו הוא ה׳, שם הוויה, אהיה שלחני אליכם, כלומר (רעיונות תיאולוגיים למיניהם הם לא פשט כאן) אני הוא האל שהווה עם בריותיי, ושומע אותם בעם לחצם ודוחקם. זה מה שאמר למשה שמי ה לא נודעתי להם, כלומר לא נודעתי להם בתכונתי זאת של הווה עם בריותיי ונאמן לשלם שכר, וזה למה הפסקה הקודמת למפגש עם משה היא הסיפור המתרחש בישיבה של מעלה – ״וידע אלוהים״. מהותה של הדת היא איננה קיומו של אלוהים, כולם מאמינים באלוהים, זה לא מעניין, אלא מהות הדת היא הבריאה, כלומר שלאלוהים אכפת מהאדם ומברייתו אשר ברא והוא שומע את לחצם, עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, טוב ה׳ לכל, וכו׳ וכו׳ והתנך מלא בזה (אפשר לפתוח אקראית את התנך ולשים אצבע, כנראה הפסוק יורה על השגחה ואכפתיות). 
לכן בעיניי המחשבה שאלוהים עזב לאנחות את הארץ, ששוועתנו לא עולות אליו, ושבעצם הוא רחוק מאיתנו היא מחשבה לא יהודית. ייתכן וזה נכון והטיעון שלך תקף, אבל אם הוא נכון הוא איננו אומר שאלוהים של הדת פשוט לא משגיח, אלא שאלוהים של הדת לא קיים (אלוהים של הדת אכפת לו ממך, שומע אותך, מוציא אותך ממצרים וכו׳). רציתי לשמוע לדעתך.