פשיעה בשומרים

אני תמיד הבנתי שגם לרמב"ם אין דרך לנתק את הלכות פשיעה של שומר מדיני שומרים. בגלל חוזה השמירה הוא נחשב כפושע (לולא החוזה, הפשיעה היא לכל היותר גרמא, כמו פורץ גדר בפני בהמת חברו). אמנם יש לדון האם החוזה הוא רק היכי תמצי, כלומר שבגלל האחריות שקיבל על עצמו השומר, אזי פשיעתו נחשבת כמזיק בידיים (או שהוא נחשב כבעלים שממונו הזיק). או שמא החוזה עצמו מחייבו לשמור שהבהמה לא תזיק, וכשפשע הרי הוא נחשב כמזיק ממש, אבל זה במסגרת החוזה. הנפ"מ היא האם חיובו של השומר הוא לניזק או לבעלים (להחזיר לו את מה שישלם לניזק). ובזה יש אולי לבאר את שיטת הרמב"ם הידועה והתמוהה לגבי חיוב הבעלים במקום שיש שומר, ואכ"מ.
לפחות לפי האופן השני, נראה לי שקושייתך אינה קושיא. הלימוד הוא על מה שכולל חוזה השמירה, וחיוב  הפושע כמזיק הוא מכוח החוזה. ודוק.