שאלה בנוגע לפורים בלוד

איך מוצש משנה? אני מניח שמוצש אהיה בלוד. אך אם לא, מה זה משנה? בגלל שמראש אני מתכנן לא להיות במוצש זה יחייב אותי ביום י"ד?

הרב סמט כתב שלכתחיחה ראוי להיות בשבת בלוד. לא בטוח שהבנתי למה. כדי להימנע ממצב הלכתי? אתה רואה בעיה במצב הלכתי כזה?

הרגע הקובע בפורים רגיל הוא עלות השחר. אם בעלות השחר של יום א אתם בלוד לכאורה עליך לנהוג כמנהג לוד. כמובן שמגילה ביום ו כמו כולם השנה.
אמנם ראיתי מי שכתב שהשהות בשבת היא הקובעת אם אתה מוקף, אבל מסברא לא נראה לי כך. ונוספת לזה הסברא שלך שלא הגיוני שמה שתעשה במוצ"ש יקבע עליך חיובים ביום ו. לכן לדעתי אתה עושה בכל יום מה שמתחייב ממצבך באותו יום. ביום ו בבוקר אתה בלוד ולכן לא התחייבת בסעודה ומשלוח מנות כפרוז. וביום א אתה בלוד ואז תתחייב.

שאלה מעניינת היא אם גם ביום א תהיו פרוזים. לכאורה זה פוטר אתכם לגמרי (כמעשיו הידועים של לייבוביץ)

כך חשבתי. תודה רבה!
נדמה לי שענית על זה בעבר שאין דבר כזה?

לגבי ספיקות כתב הר"ן שלמרות שפורים מדרבנן מחמירים במקום שהמצווה לא תתקיים כלל. אבל במעשה דלייבוביץ לכאורה מן הדין אתה פטור לגמרי. אמנם ראוי לכתחילה בכ"ז לקיים בי"ד שהרי גם מוקף יוצא בזה.

רק הערה.
הבנתי [כמדומה בשם נכדו של ליבוביץ] שזו השמצה\הלצה על חשבון ליבוביץ, ולא משהו שהתקיים במציאות.

בס"ד י"ט באדר תשא"ף

אני שמעתי מפרופ' עזרא פליישר ז"ל את המעשה על ד"ר יהודה אבן-שמואל ז"ל ()מתרגם הכוזרי) שהיה עדין נפש ולכן היה בי"ד בכרך ובט"ו בעיר, כדי להיפטר מחגיגת הפורים שבה שמחים על עשיית נקמה.

בברכה, ש"צ

עמניין לעניין, אספר על סיפור נוסף שבו 'הוחלפו גברי'. מספרים על אמו של הגרי"ש אלישיב שתלתה כביסה ושכנתה זרקה את הכביסה ולכלכה אותה, והיא לא אמרה דבר אלא תלתה את הכביסה במקום אחר, ולא נודע הדבר עד שחלה בנה של השכנה והיא שלחה את בעלה לבקש סליחה. מעשה שלא היה במשפחת אלישיב.

אך הסיפור מובא בזכרונותיו של ר' שלמה אליהו פריימן, שמש ביכ"נ החורבה וקבר רחל (אביו של הג"ר בן-ציון פריימן זצ"ל) על אשתו שתלתה כביסה ושכנתה לכלכה אותה, והיא הבליגה ולא אמרה דבר, ולא נודע לו אלא כשהשכנה באה לבקש סליחה.

מה שאירע לאימו של הרב פריימן, יוחס בטעות לאימו של הרב אלישיב שהוא מפורסם יותר, כדרכם של סיפורים המתגלגלים מפה לפה, ובינתיים משתבשים פרטים.

הרב חיים נבון אמר בסרטון של 'ככה זה כשיש שניים' שהוא שמע מנכדו של לייבוביץ' שהוא היה על ברכיו בקריאת מגילה.

בס"ד י"ט באדר תשא"ף

ואם עסקינן בעיה"ק לוד, כדאי לציין שלוד היא אתריה דרבי יהושע בן לוי, שהוא מרא דשמעתא שנשים חייבות בקריאת המגילה 'שאף הן היו באותו הנס'.

אף שבגמ' בערכין דייקו חיוב נשים מהמשנה 'הכל חייבין בקריאת המגילה' – 'הכל – לאתויי נשים', ברם בתוספתא (במס' מגילה) שנו: 'הכל חייבין בקריאת המגילה, כהנים לויים וישראלים גרים וחרורים וכו', אך נשים לא נזכרות – נראה שתנא דתוספתא לית ליה 'הכל חייבין בקריאת המגילה – לאתויי נשים'.

אף מדברי הירושלמי שרבי יונה ורבי ייסא קראו את המגילה לבני ביתם משום שסברו שגם נשים חייבות – משמע שבזמנם (דור חמישי לאמוראי א"י) לא נהגו שנשים הלכו לבית הכנסת לשמוע את קריאת המגילה, ולכן הוצרכו ליישם את שיטתם בביתם.

הוראתו של התלמוד הבבלי – שהביא את דברי ריב"ל במס' מגילה, ודייק בערכין 'הכל חייבין בקריאת המגילה – אפילו נשים' – היא שסללה את הדרך לפסוק הלכה בכל ישראל שנשים חייבות בקריאת המגילה.

ועדיין נותר הד למנהג הא"י (מחוץ ללוד) שנשים פטורות מקריאת המגילה, בהוראתו של בעל 'הלכות גדולות' שנשים אינן מוציאות את הגברים בקריאת המגילה. וביאר ה'טורי אבן', שבעוד הגברים חייבים לקרוא מגילה מדברי קבלה – חיובן של הנשים הוא מתקנה מאוחרת יותר שחייבה אותן בקריאה אף שהיא מצ"ע שהז"ג משום ש'אף הן היו באותו הנס', ולכן אינן מוציאות את הגברים.

בברכה, ירון פיש"ל אורדנר

בס"ד י"ט באדר תשא"ף

ומה שטוען רמד"א שמי שהגיע למקום המוקף במוצ"ש מתחייב לנהוג בסעודה ומשלוח מנות איתם – לא כך כתבו האחרונים (ראו למשל ב'הלכה ממקורה' להרי"צ רימון (בס' 'ערב פסח שחל בשבת ופורים המשולש'),

לדעת הגרש"ז אוירבאך היום שקובעו להיות מוקף בן יומו' הוא י"ד שהוא זמן הקריאה במוקפים בשנה זו, בעוד שלשאר הפוסקים – נקבע להיות 'מוקף בן יומו' גם בשנה זו בט"ו. אבל שיום ט"ז יקבענו להיות 'מוקף בן יומו' לא שמענו.

וכן נראה מצד הסברא, שהרי בירושלמי (א,ד) אמרו ש'סעודת פורים וסעודת ראש חודש – מאחרים', משמע שהסעודה ביום ראשון היא דחייה משום שאין לערב את שמחת הפורים בשמחת שבת. ויש כאן כעין 'תשלומין' לסעודה שלא היה יכול לעשות בשבת, אך מי שבעיקר הפורים לא היה 'מוקף' לא בי"ד ולא בט"ו – מהיכי תיתי שייעשה ל'מוקף' ביום ה'תשלומין'.?

אלא אם כן נאמר שדין 'פרוז/מוקף בן יומו' אומר שלא ישנה אדם ממנהג מקומו, אלא ישמח עמהם., וכיוון שהם נתחייבו בשמחה בתשלומי שבת – אף הוא ישמח עמהם, אבל אם זה עניין 'שלא ישנה ממנהג המקום' – הרי שאף אם יגיע לכרך אחר עלות השחר, סברא היא שינהג כמותם.

וע"כ נראה יותר כמו שהורה מרא דאתרא הרב ישראל סמט (שיום הולדתו הס"ג חל היום י"ח באדר) שכדי להיקבי כמוקף צריך להיות בכרך בשבת..

בברכה, ש"צ

בשורה האחרונה
… שכדי להיקבע כ'מוקף' צריך…

הבעיה שלפי זה יוצא שאם אתה תושב לוד שנוסע לשבת למקום פרוז לא תתחייב בפורים כלל. לעומת זאת, לשיטתי שהיום הקובע הוא מצבך ביום שבו חל החיוב אז אתה נוהג בכל יום לפי מצבך באותו יום. גם אם נסעת לשבת אתה מתחייב ביום א. כמובן שתמיד אתה עדיין יכול להתחמק (כמעשה המיוחס ללייבוביץ) אבל בסדר הרגיל תמיד תתחייב באחד הימים.

ומעבר לזה, כפי שכתבתי בתשובה, לפי השיטה שהשבת קובעת את מצבך לא רק לאותה שבת אלא את המצב הכללי שלך, אז יוצא שהמקום הפרוז שלך בשבת קובע אותך למפרע להיות פרוז שהתחייב כבר ביום שישי. זה לא סביר בעיניי. לא הגיוני לקבל קביעה של סטטוס הלכתי למפרע. יותר הגיוני שמצבך בכל יום קובע את חיוביך לאותו יום.

בס"ד י"ט באדר פ"א

לרמד"א – שלום רב,

באמת לא סביר ש'סטטוס הלכתי' ייקבע למפרע, אך גם לא מסתבר שיהיה מצב של אדם שאינו מתחייב בפורים בשום מקום.

בלי להיכנס לבירור שיטות ראשונים ואחרונים – ה'דעת בעלי בתים' שלי אומרת שמקומו של אדם נקבע בראש ובראשונה ע"פ מקום מגוריו הקבוע, אם הוא בן כרך בט"ו ואם בן עיר בי"ד, אלא שחידשה המגילה שגם 'היושבים בערי הפרזות' 'פרוזים בני יומן' – דינם כ'יהודים הפרזים' הקבועים (וכן במוקפים), אבל מי שלא נהיה בי"ד 'פרוז בן יומו' ולא נהיה בט"ו 'מוקף בן יומו' – לא נעקר ממקום מגוריו הקבוע ונוהג כאנשי מקום מגוריו הקבוע.

אפשרות מסתברת אחרת היא שמי שלא נעשה לא 'פרוז בן יומו' ולא מוקף בן יומו' קורא ככל ישראל בי"ד. אטו מי שנמצא במדבר או בים אין לו פורים? הרי אומרת המשנה באבות: 'שאין לך אדם שאין לו מקום' 🙂

לכן יש סברא שבן לוד שאינו נמצא בכרכו בט"ו – יתחייב בט"ו כי זה מקום מגוריו הקבוע, ויש סברא לומר שמתחייב בי"ד כ'חסר מקום'. ובשנה זו שכולי עלמא קוראים בי"ד – הלא יש סברת הגרשז"א שלכו"ע היום הקובע הוא י"ד. אז לפיכך היה נראה מצד הסברא שבן לוד שאינו נמצא בביתו בשבת יחוש לעשות סעודה ומשלוח מנות גם ביום ששי וגם ביום ראשון.

ובפרט שעניין 'פורים המשולש' לא נזכר כלל בבלי ולא ברמב"ם ובטור, ונראה שסברו שגם המוקפים עושים את הסעודה והמשלוח מנות בי"ד. ולכן היה נראה מצד ה'דעת בעלי בתים' שבן לוד שלא יהיה בעירו בשבת יעשה סעודה ומשלוח מנות גם בי"ד וגם בט"ז, שהרי יש לחוש שנידון כמקום מגוריו הקבוע וא"כ לפי הירושלמי עליו לעשות סעודה בט"ז.

זה מה שנראה בינתיים מצד הסברא, ובע"ה ובלנ"ד 'עוד חזון למועד' לבדוק בשיטות הראשונים והאחרונים

בברכה, יפאו"ר..

בס"ד י"ט באדר תשא"ף

נראה בתושב לוד שיצא מעירו רק ביום ששי בבוקר, יש כמה סיבות להחשיבו למוקף אף שלא היה בכרכו בשבת:

א. לא מתחילה אצלו סיבה שייחשב 'פרוז בן יומו'. מדברי רש"י שביאר שדברי רבא (מגילה יט,א) 'לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד, אבל אין עתיד לחזור בלילי י"ד – קורא עמהן', אמורים בבן כרך שהלך לעיר ונמצא בה בליל י"ד, זמן קריאת בני העיר – נראה ששם 'פרוז בן יומו' חל כשנמצא בעיר בליל י"ד ועתיד להיות בה גם בבוקר. אבל כשלא נמצא בעיר בזמן קריאתה – מה עושה אותו ל'פרוז בן יומו' ובמה ייעקר מדינו כ'מוקף' כמקומו הקבוע?

ב. לדעת הרשז"א, כשחל יום ששי בי"ד – הרי גם למוקפין זה הזמן הקובע כיוון שהם קוראים בשנה זו בי"ד – הרי שבשנה זו שהיה בכרך בזמן הקריאה בי"ד נקבע בזה להיות כמוקף.

ג. לשיטת הרא"ש נאמרו דברי רבא 'אבל אם אין עתיד לחזור בליל י"ד – קורא עמהן' גם בבן עיר שהלך לכרך, וס"ל להרא"ש שהזמן הקובע לאדם אם ייחשב 'פרוז בן יומו או מוקף בן יומו' הוא בוקרו של י"ד. ולפי הראב"ד גם הרי"ף סובר כך (אך הרמב"ן והר"ן פירשו את הרי"ף כעין רש"י)

על הצד שאי הימצאותו בכרך בט"ו עוקרת אותו מלהיחשב 'מוקף' אף שלא נקבע ל'פרוז בן יומו' בי"ד – כדאי שיעשה סעודה ומשוח מנות גם ביום ששי, שהרי לא גרע מנמצא בים או במדבר שכתב הרמ"א שקורא ככל ישראל,

וכן ראוי לסעוד ולשלוח מנות ביום ששי, לפי הרמב"ם והטור דלית להו כלל דין 'פורים המשולש' ומשמע דס"ל שכשחל ט"ו בשבת מקדימים הכל ליום ששי.

כך נראה לענ"ד לכאורה, אך כמובן אין לסמוך על הבירור החפוז שלי, מה עוד בנושא כבד זה שאפי' המ"ב חשש להורות בו.

בברכה, יפאו"ר

בס"ד כ' באדר תשא"ף

הרמב"ם (הל' מגילה א,י) כתב 'בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם היתה דעתו לחזור למקומו בזמן קריאה, ונתעכב ולא חזר – קורא כמקומו; ואם לא היתה דעתו לחזור אלא לאחר הקריאה – קורא עם אנשי המקום שהוא שם.

מהו 'בזמן קריאה'?

המ"מ ביאר בדעת הרמב"ם ש'זמן הקריאה' הוא 'זמן הקריאה' של המקום שבו הוא נמצא, וזה כעין שיטת רש"י שבן כרך נקבע להיות 'פרוז בן יומו' ע"י דעתו להימצא בי"ד בעיר הפרוזה, ובן עיר נקבע להיות 'מוקף בן יומו' ע"י דעתו להימצא בט"ו בכרך.

הט"ז, ה'ראשון לציון' (לר' חיים ן' עטר), הר"י קאפח וה'יד פשוטה' (לרנ"א רבינוביץ) ביארו בדעת הרמב"ם כעין דעת הרא"ש, ש'זמן הקריאה' הקובע הן לבן עיר והן לבן כרך היא י"ד שהוא זמן הקריאה לרוב העולם, שבמקום שדעתו להיות בי"ד הוא מקומו. אלא שהרב קאפח מבאר שדלא כהרא"ש שהקובע הוא י"ד בבוקר – לדעת הרמב"ם הזמן הקובע הוא בתחילת ליל י"ד.

אפשרות שלישית מעלה הכס"מ בביאור דברי הרמב"ם, היא ש'זמן הקריאה' הוא זמן הקריאה של המקום שממנו יצא. מוקף שאין דעתו להיות בט"ו במקומו – 'קורא עם אנשי המקום שהוא שם', ופרוז שאין דעתו להיות בי"ד במקומו – קורא עם אנשי המקום שהוא שם.

אם נסביר כך את דברי הרמב"ם, צ"ל שמפרש את דברי רבא 'אבל אם אינו עתיד לחזור בלילי י"ד – קורא עמהם' על 'בן עיר שהלך לכרך', שנעקר מלהיות 'פרוז' והיה ל'מוקף בן יומו'. כך נראה מפשטות לשון הרי"ף שכתב: 'בן עיר שהלך לכרך – אמר רבא: לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד,ונתעכב ולא חזר, אבל אם אינו עתיד לחזור בליל י"ד – קורא עמהן".

הכס"ח דחה הסבר זה מפני שמהגמ' משמע שדברי רבא נאמרו על 'פרוז בן יומו' ומהם הסיקה הגמ' 'ומדפרוז בן יומו נרא פרוז – מוקף בן יומו נקרא מוקף'. ברם לענ"ד ניתן לומר שאמירה זו אינה היסק סתמא מדברי רבא אלא חלק מדברי רבא עצמו'

בברכה, יפאו"רק