שאלת רבי ירמיה, הוצאתו מביהמ"ד והגישה המתמטית בתלמוד

תודה על התשובה.

לגבי הרקיק: להבנתי השאלה מעניינת רק כשרוחב החלון (או גובהו) הוא בדיוק טפח ואז כל הנחה של חפץ עליו (שאין לו שימוש או בעלים שיבואו לדרוש אותו) ממעט בו כלומר הופך את החלון לקטן מהגודל המינימאלי למעבר טומאה. במלים אחרות אם גודל החלון היה טפח + x כש x הו עובי של רקיק אז בכלל לא הייתה שאלה לגבי טיבו של הרקיק כי בכל מקרה החלון היה גדול מטפח.
בכל מקרה הבאתי את הסוגיה הזאת רק כי גם שם יש התעסקות בדיוק נומרי רק ששם הוא סביב הגודל – 0 ובמקרה של הניפול מדובר במרחק של 50 אמה.

לגבי החלק השני אני לא בטוח שהבנתי. האם אתה אומר שהוא בא להקשות דווקא על הקביעה של הגודל 50 אמה או שהוא מתנגד לכל נקיבה במספר? לי זה נשמע כאילו הוא היה שואל את אותה שאלה בדיוק לגבי כל מרחק שבו היו דנים ולכן אפשר לראות את שאלתו כשאלה עקרונית וכן מעניינת.

אם כשחכמים מציינים מידות כמו טפחים הם לא מתכוונים למידות מדויקות אז אני שוב חוזר לסוגיית הרקיק בחלון שם נראה שהדיוק במידה של טפח הוא מאד חשוב (כלומר יש נקודת אי רציפות למעבר טומאה בגודל הזה) והוא הבסיס לכל הדיון.

אינך צודק. עיין שם בהמשך הסוגיא ותראה את הדיון על רקיק עבה ודק ותראה שזה לא העניין.
נכון, זה מה שהתכוונתי. שהוא שואל על שיעורים בכלל. השאלה היא אולי מעניינת, אבל חכמים ראו בה מטרד כי הוא גילה חוסר הבנה לגבי מהותם של שיעורים. הוא תפס אותם כקציבה כמותית מדויקת בעוד שהם רק נותנים כלי עבודה של בערך.

לגבי הרקיק הסברתי. זו בכלל לא אותה שאלה. א. מפני שברור ששם השיעור הוא טפח (אגב, טפח עצמו אינו שיעור מדויק). ב. מפני שהשאלה שנדונה שם היא האם הרקיק מתבטל לחלון או לא. זו לא שאלה האם הורדת מילימטר משנה את הדין. אחרת היה עליהם לשאול מה לגבי חלון של טפח חסר מילימטר.

קשה לי עם הסבר רש״י שטענת חז״ל על ר׳ ירמיה שהוא טרחן במובן הפשוט. לא ראיתי שהמקרה ה׳שכיח׳ של נפל מהגג ונתקע ביבמתו גם הוגדר כטרחנות, ועוד כהנה רבות. כלומר שכיחות המקרה אינה עילה לחוסר בירורו.

אולי לציין ששאלותיו של ר׳ ירמיה הן שם דבר בתלמוד, ישנן דוגמאות רבות מעניינות, כמו באלו מציאות כלפי השיעור של קב בארבע אמות, שאל ר׳ ירמיה מה עם חצי קב בשתי אמות? זו שאלה של זה כנגד זה, היחס שוה, הכמות קטנה אך אף הטרחה מועטת ואולי לא התייאשו הבעלים. וכן הלאה היה לו לשאול, מה עם רבע קב באמה ועד גרגר אחד במילימטר. איני חושב שזו שאלה טרחנית כלל וכלל, ר׳ ירמיה כדרכו מראה לחבריו ששיעורים שבנויים על הסתברות לעולם אינם יכולים להיות אוניברסליים, הם לא אהבו זאת עד שיום אחד נזקקו לחכמתו והחזירוהו לבית המדרש.

נתקע ביבימתו זה עניין אחר לגמרי. מקרה היפותטי שבא לברר וללבן שאלה תיאורטית עיונית מעניינת (מה טיבו של ייבום ושל ביאה בו). אין לזה בדל קשר לשאלת רבי ירמיה שסתם מנדנדת על מקרה היפותטי בלי שיש לזה ערך תיאורטי.

לא רואה הבדל, בשתי הדוגמאות יש שימוש במקרה היפותטי כדי לברר נקודה, ביבמה כפי שכתבת ובניפול ערעור על קביעת השיעורים ודיני ספיקות בשיעורים.

מסתבר שסילוקוהו מבית המדרש לא בגלל השאלה עצמה, אלא כנראה בגלל דרך הצגתה שנראתה מתריסה (חצופה). וכשפנו אליו והשיב להם ׳אין אני כדאי וכו׳, החזירוהו כי הבינו שחזר בו מדרכו ׳הרעה׳.

יישר כח