שינוי הנסיבות בדיני ייחוד

לא הבנתי למה זה קשור למאמר הזה. השאלה היא האם דין ייחוד נקבע לפי הנסיבות ושינוי שלהן ישנה את הדין. יש לדון בזה, שכן יש אינדיקציות לכך שייחוד הוא איסור שנקבעו גדריו, ויש אינדיקציות אחרות שמורות להיפך (לדוגמה, ר"י ענגיל כותב שייחוד הוא סייג דאורייתא). בשורה התחתונה דומני שזה דין נסיבתי. לפי ההנחה הזאת שהדין תלוי בהערכת המציאות נראה שדין חילוני הוא כדין גוי.
——————————————————————————————
שואל:
ברמבם כתוב שאסור לישראלית להתייחד עם גוי גם כשאשתו עמו משום שאין להם בושה לבעול גם בפני נשותיהם. אולי בעקבות התפיסה שאתה מציג פה אפשר להגיד שדווקא יש להם בושה, ונתיר ייחוד של ישראלית עם גוי (וחילוני), כשאשתו עמו.
——————————————————————————————
הרב:
עדיין אינני מבין מה זה קשור לדבריי. אם הדין תלוי בבושה וכעת יש להם בושה אז הוא בטל. החידוש בדבריי הוא שהדינים שנוגעים ליחסים לגויים תלויים בהתנהגותם, ולא שאם זה תלוי בהתנהגותם אז כשההתנהגות שונה הם בטלים.