7 מצוות בני נח קבלתם

אבל הם לא אמרו נעשה ונשמע. הם לא קבלו מרותו ית'. אני גם מצווה את הסובבים אותי לעסות כפות רגליי אך הם לא ממושמעים החצופים. סרים למרות המלך בגלל המלכתו (או המלכת מורישיו). ולכן הציווי עם תוכן, כי אנו יצקנו לו תוכן מחייב ע"י קבלת מרות המצווה. איך הרב מציג את הדברים?

כבר כתבתי כאן שהקבלה מלמטה לא הכרחית ביחס לצו ה'. בפרט ביחס לחוקים היסודיים של המוסר כמו שבע המצוות זה מחייב בלי שקיבלו על עצמם (הקב"ה בא בטענות לקין על רצח לפני שהוא צווה ולפני שהיה משהו מההלכה גם לבני נוח). אמנם יש את עניין "עמד ויתר ממונם לישראל" (ב"ק לז) בגלל שהם עצמם נסוגו מזה, ולכאורה יש כאן קצת הכרה דה פקטו בהחלטתם, ואכמ"ל.

בכלל לא הבנת אותי, אני מדבר שלנו היהדות הייתה התגלות מתן תורה נוכח עם שלם ולכן הציווי מצידינו בר תוקף.
הם בכלל לא קיבלו התגלות רק קבלה שכך צווה לאדם הראשון ולכן אני שואל איך זה החזיק התוקף הזה?

בטוח שבכלל לא הבנתי, או רק לא הבנתי לגמרי? 🙂
אני שב ואומר שהיה להם ציווי ומכוח זה הם מצופים לקיים. אם אינם מאמינים למסורת שקיבלו וגם מתעלמים מהאינטואיציה המוסרית שניטעה בהם – איני רואה מדוע לא ידונו אותם על כך. אמנם אם באמת זו עמדתם הם אנוסים בדעתם ופטורים.
כפי שכתבתי, חובה מוסרית צריכה פחות ביסוס כדי שיקבלו אותה. היא נטועה בנו במצפון ובאינטואיציה. אולי בגלל זה לא היה צריך מעמד רב רושם והמוני בבסיס הציוויים הללו.
מה עוד שההתגלות שהייתה אלינו כללה גם את שבע המצוות, וכעת הם אמורים לקיימן מוכח התגלות סיני. וזו הרי הייתה המונית. כך כותב להדיא הרמב"ם בסופ"ח מהל' מלכים, ע"ש היטב