אהבה
פורים שמח הרב. רציתי לשאול האם יש ערך באהבה בין בני אדם, ללא קשר לאהבה לטוב או לרע פשוט אהבה, סתם אהבה שיש בין זוג או בין ילד והורים היא דבר יפה ששייך לעולם האסטתיקה, האם גם זה טוב אהבה, האם זה שייך לעולם האתיקה? נכון לומר שעקרונית טוב לאהוב?
אהבה היא רגש, וככזו אין לה ערך. השאלה האם לטפח רגש כזה, כנראה שראוי לעשות זאת.
ומה עם מצוות אהבת ה׳?
מה הקשר? אם כבר, אז יש מצוות אהבת הרע שיותר קשורה. השאלה כאן עסקה בערכים ולא במצוות. וגם לגבי המצוות, להבנתי הן לא מוטלות על הרגש
זו בדיוק השאלה, מהי המצווה באהבת ה' אם זה דבר רגשי חסר ערך? גם לשיטת הרמב"ם שהמצוה היא להתבונן בעולם כדי להגיע לאהבתו, ברור שהערך הוא תחושת האהבה שמשיגים על ידי התבוננות. האם יש אהבה שאינה רגש שהיא המצוה לדעת הרב?
לגבי אהבת הרע ואהבת הגר וכדומה, שם יתכן שזה עניין פרקטי של בין אדם לחבירו או להראות יחס מיוחד לגרים כדי לתמוך בהם, זה שונה.
ראה טור 22 ובהפניות שם.
תודה על ההפניה. קראתי ועיינתי בדברים, בהחלט הסתכלות אחרת בדברי הרמב״ם שאהבה עצמה היא שכלית והרגש הוא רק סוג של טריגר, או פן נוסף באהבה ולא על כך מצווים. תמיד הבנתי שהציווי הוא לפעול כדי להשיג אהבה, להתבונן וכו׳ להגיע אל האידאה שהשאיפה אליה היא קיום המצוה על ידי פעולות.
אולי זה קצת מסתדר עם מצוות אהבת רע ׳כמוך׳ – כגופו ובחזל מתייחסים לכך ככלל על דרך השלילה – מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך – כי כאן יותר מתאים להגדיר את האהבה העצמית כמשהו שכלי ולא רגשות של אהבה עצמית או סוג של נרקסיזם. המצוה היא צו קטגורי של הגדרה, אולי אפילו מוסרית, איך לנהוג כלפי רעים וחברים.
תודה. בהמשך לשאלתי, האם כוונתך שראוי לטפח את הרגש של אהבה זה בגלל טעמים פסיכולוגיים, כלומר ראוי לטפח רגשות ששומרות עלינו שפויים, או שגם (כפי שאני חותר) ראוי ערכית לטפח כזה רגש, האדם השלם הוא כזה שמלא באהבה, אהבה היא רגש טהור ומי שיש בו אהבה הוא אדם טוב. מה דעתך?
כן. זה עוזר לעשות את מה שצריך ויוצר חברה בריאה יותר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer