אהבת ה'

בס\\\\\\\\\\\\\\\"ד אמר הרמ\\\\\\\\\\\\\\\"א (השני; טור 4): \\\\\\\\\\\\\\\"כשקורים לנו אירועים משמחים כמו הקמת המדינה זהו טריגר להודות לקב”ה על בריאת העולם ובריאתנו שלנו.\\\\\\\\\\\\\\\" ואמר ישעיהו (השני) בשם ה\\\\\\\\\\\\\\\': \\\\\\\\\\\\\\\"כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו\\\\\\\\\\\\\\\" ואמר ישעיהו (השלישי) משמיה דנפשיה: \\\\\\\\\\\\\\\"העמדה הדתית, ז.א. שאני מכיר את חובתי כלפי אלוהים, איננה נובעת מתוך זה שאני יודע שהוא ברא את העולם. משום שאם הוא ברא את העולם הרי זה אירלוונטי בשבילי. ואפילו אם תאמר שהוא מנהיג את העולם, מה פירוש הדבר הזה? שאני יודע או שאני חושב שאני יודע – ולמעשה מבחינה סובייקטיבית אין הבדל בכך אם אדם יודע או חושב שהוא יודע – שיושב זקן בשמים ומושך בחוטי העולם. זה מחייב אותי למשהו?!\\\\\\\\\\\\\\\" ואמרתי אני בפחות פאתוס: אם הקב\\\\\\\\\\\\\\\"ה ברא הכל לכבודו ולשם עצמו, והרב רוצה להודות לו על בריאתנו, הרי זו לכאורה הודאה על כך שה\\\\\\\\\\\\\\\' פעל כביכול מאינטרסים שלו עצמו. בנוסף, כאשר ה\\\\\\\\\\\\\\\' דורש מאתנו קבלת עול מלכות שמים הרי הוא מחייב אותנו להקדיש את חיינו למען עבודתו, כאשר חיינו הם למעשה הסיבה שאנו מודים לו. האם אין כאן פרדוקס לוגי? מסיבות אלו אולי ליבוביץ\\\\\\\\\\\\\\\' אמר את דבריו, אך קשה לי לקבלם. מה דעת הרב בעניין?