אונאת ממון בהפקעת מחיר שכר דירה

לצורך הדיון, אם הייתה אונאה לקרקעות, הייתה פה אונאה? או אולי מכיוון שהשוכר חוסך למשכיר לעבור דירה, עצם החיסכון הזה מגולם במחיר שכר הדירה, ולכן יש פה למעשה מחיר הוגן? (כמו שארטיק ממוכר ארטיקים בים עולה הרבה יותר מארטיק בסופר, כי זה חוסך לקונים ללכת לסופר).

לגבי הסיפא אמרת שיש איסור אונאה רק אין החזרת מקח. איך זה מסתדר עם הרישא שכתבת שאין אונאה לקרקעות? וגם אם הייתה אונאה לקרקעות, מדוע יש פה אונאה? הרי אין פה הסתרת מידע לגבי שווי השכירות ההוגן. המחירים ידועים וחשופים לכל. השוכר מתרצה לשכ"ד המופקע במודע, משיקולי חסכון בטרחה. כעין זה כתבת בשו"ת אחר בנושא: "השיקול שאפשר היה לברר את המחיר אכן מבטל את איסור אונאה דהוי כמתנה". עוד כתבת שם: "גם האיסור הזה כמעט בטל מאליו לאור שינוי הנסיבות בעולם המודרני שלנו". להלן הקישור לשו"ת הנ"ל:
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95/

זה נראה לי מבריח ארי (לחסוך לו לעבור דירה). ואפילו דין יורד לשדה חברו איני חושב שיש כאן (אין הפסד ואין הוצאות למהנה, ובסה"כ גם לו זה נוח יותר שיישאר אותו דייר).
מוכר ארטיקים בים אינו דומה, כי הוא טורח ומביא אותם לשם במקומי, ומזיע כשהוא מסתובב שם וסוחב את הארגז כדי למכור אותם. על זה אתה משלם וזה לגמרי בסדר.

אין אונאה לקרקעות פירושו שאין החזרת מקח, אבל איסור יכול להיות שיש. אמנם כאן הוא טוען את ההיפך:
https://www.etzion.org.il/he/%D7%91%D7%9E-%D7%A0%D7%95-%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%94-%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%A7%D7%A2%D7%95%D7%AA
לא סביר בעיניי. שו"ר רמב"ן על התורה ויקרא כה, יד, שכתב זאת בפירוש:
ודרשו חכמים מפני שאמר הכתוב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה דבר הנקנה מיד ליד אל תונו איש את אחיו, למדנו שיש באונאה דין מיוחד במטלטלים שאינו נוהג בקרקעות, והוא חזרת הממון, אבל אזהרת הלאו נוהגת בכולן. ולכך אמר "וכי תמכרו ממכר" לשון רבים, למוכר קרקעות ולמוכר מטלטלין, "או קנה מיד עמיתך", היחיד מהם המוכר המטלטלין מיד ליד, ואמר לכולן "אל תונו", וכיון שייחד והפריש המטלטלין ריבה בהן דין אונאה, והיא בחזרת התשלומין. וזה דבר נכון כפי המדרשים שקבלו רבותינו ברמזי התורה:

הנחתי שאם האדם נמצא במצב מצוקה אז גם אם הוא יודע את המחיר זה כמו שהסתרת ממנו (כי אין לו יכולת להשתמש במידע הזה). כמו שהכשלת אדם פיקח בעבירה במזיד היא הנחת מכשול לפני "עיוור".

לגבי ביטול האיסור בעולם המודרני, זה נכון במקום שאין מחיר שוק (ארטיק, בסופר, בים, במכולת, בקיוסק). אבל בשוק השכירות יש מחיר די קבוע, ולפחות לפי ההנחות שתיארת בשאלה תשובתי בעינה עומדת.

אגב, הנחתי לכל אורך הדרך היא ששכירות ממכר ליומיה, כמסקנת הגמרא ב"מ נו. יש שם אפשרות שאין אונאה בשכירות בכלל, אבל לא פוסקים כך להלכה.

לגבי מה שכתבת לעיל: "הנחתי שאם האדם נמצא במצב מצוקה אז גם אם הוא יודע את המחיר זה כמו שהסתרת ממנו (כי אין לו יכולת להשתמש במידע הזה)", האם המצוקה הזאת רלבנטית גם למונופולים? כלומר, נניח שחברת קוקה קולה יכולה למכור בקבוק קולה ב4 שקלים ולשמור על רווחיות סבירה כמו של חברות רגילות שאינן מונופול. האם העלאת המחיר מעבר ל4 שקלים תהווה אונאת ממון? והאם השיקול הזה שייך גם בעלות המס שהמדינה משיתה על האזרחים (כי המדינה היא סוג של מונופול לגבי שירותי מדינה).

אין איסור להרוויח הרבה. מי שיש לו מוצר טוב גובה מחיר גבוה. רק כשיש מחיר שוק קיים דין אונאה.