אידיאלים מול פרקטיקה בחינוך

שלום הרב!
אני אבא צעיר, ציוני דתי ומזדהה מאוד עם דרכו של הרב. 
לפי מה שהבנתי מהרב – עדיף ילד בוחר אף שהוא טועה מאשר ילד שעושה את הדבר הנכון מתוך חוסר בחירה (זרימה שנולדת מחינוך ללא מחשבה) משום שמצוות ללא אמונה ובחירה חסרות את העיקר. ועל כן יש להעדיף את החינוך הציוני מאשר את החינוך החרדי.
לכאורה יש יותר סיכוי לילד שלומד בחינוך חרדי שיהיה עם בחירה ועם מצוות מאשר ילד שלומד במסגרת ציונית דתית שהדרך החוצה יותר מפתה ויותר קל לחזור בשאלה שלא מתוך בחינה של הדברים. 
האם החינוך החרדי לא עדיף מבחינה פרקטית וגם מבחינת האמת? 
אני יודע שטיעוני "עובד יותר טוב" לא עולים על ערך האמת אך אני חושב שהמציאות היא לא כזו דיכוטומית והחינוך החרדי לא מוציא רובוטים חסרי חשיבה, אז למה זה לא עדיף?
זה נושא שמעסיק אותי המון בתור אדם שמחפש את האמת ולא מסכים עם הדרך החרדית אך קיום מצוות מתוך בחירה זה הערך הכי חשוב שאני רואה בחינוך ילדיי ואני מפחד מהחינוך הציוני דתי מהבחינה הזו…