אין דורשים טעמא דקרא וגזירת הכתוב

כוונתך לרבי יהודה ולא  לר"ש שכן דורש טעמא דקרא. המושג גזירת הכתוב אינו מופיע תמיד באותה משמעות. כל מקום והקשרו. ככלל, רבי יהודה רק אומר שאין להשתמש בטעם כדי לפרש את הפסוק להלכה. אבל גם לדעתו אפשר כמובן לפרש את הפסוק ואת טעמיו כדי ללמוד ולהבין. לכן אין כאן בהכרח הנחה שזוהי גזירת הכתוב. יתר על כן, במאמרי לשורש החמישי הארכתי בשיטת הרמב"ם בזה, והראיתי שלדעתו לא דורשים טעמא דקרא לא בגלל שאיננו מבינים את הטעם, שהרי זה מופעל גם במצוות שהתורה עצמה כותבת את טעמן (כמו "לא ירבה לו נשים" במלך).