איסור אשת איש שזינתה

שלום רב למר. מקווה ששלומו בטוב. לא זכור לי מאמר שלי בנושא. מה שמצאתי כעת באתר שלי הוא שאלה ותשובה קצרה למדיי: https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%A9%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%AA%D7%94-%D7%91%D7%94%D7%A1%D7%9B%D7%9E%D7%AA-%D7%91%D7%A2%D7%9C%D7%94-2/ על פניו קשה מאד להתיר בכה"ג. אכן כתבו כמה פוסקים לגבי אישה שזינתה מפני שחשבה שאין בזה זנות (רב כלשהו פיתה אותה בטענה שזו מצווה לטובת נישואיה וכדומה. כמו במקרה שיינברג מצפת, וכעת התפרסם עוד מקרה כזה רח"ל). אבל זה מפני שהיא עצמה לא חשבה שיש כאן מעל באישה (וחילקו שם מדברי מהרי"ק). אבל בנדון דידן הסברה שעולה היא שונה: אין כאן מעל כי הוא מסכים. זו סברה מחודשת טובא וקשה בעיניי להתיר על פיה. על פניו לא בקפידא דידיה תליא מילתא. אבל אולי יש מקום לבדוק מטעם אותה סברה עצמה את הקידושין הראשונים. אם הם התבצעו בעת ששניהם היו רחוקים מתומ"צ, ונעשו על דעת כן שיהיו 'פתוחים' מעיקרא, אין כאן קידושין כלל ועיקר. אם אינו מייחד אותה לו ודעת שניהם הייתה שזה יהיה "פתוח" נראה שלא כוונו לקידושין כדמו"י. ולדברי מהרי"ק הידועים לגבי "מעלה מעל באישה", נראה שאף אם שניהם חשבו שהדבר מותר עדיין אין כאן קידושין כי סו"ס אלו אינם קידושין. אמנם יש לדון מצד דברים שבלב, אבל בקידושין של חילונים גם כך הכל מדובר בדברים שבלב, שהרי תקפותם של הקידושין היא רק מחמת שדנים שבליבם רוצים להתקדש כדמו"י. ואם ברור בדיעבד שלא, אז אין כאן קידושין. יש לצרף אולי שבעת שנעשו הדברים הם היו אנוסים בדעתם (כתינוקות שנשבו), ואונס קיל משוגג, ואינה נאסרת על הבעל. אמנם זה תליא האם הבינו גם באותו זמן שהדבר אסור ויצרם תקפם או שמא כפרו באמת שבתורה בכלל ואז הוו אנוסים. תבנא לדינא, הטעם הראשון מפוקפק בעיניי, ואולי חזי להצטרף לשני האחרים. בכל אופן, בצירוף הני תרי טעמי, יש מקום להתיר להם לשוב ולהינשא מפני שכלל לא היו נשואים בעידן הזנות. כך יש מקום לדון לפחות במצב זה כדי שלא לנעול דלת בפני שבים. אבל אם שני הטעמים האחרונים אינם קיימים בנ"ד, לא הייתי מתיר לצערי. והנלענ"ד כתבתי.