איסור תפילה לשעבר

כבוד הרב מחילה דברי לא הובנו כהלכה (תורף דברי בפסקה האחרונה). אין בכוונתי לומר שהמתפלל מתכוון להתפלל על שהעבר ישונה במקום לשנות את המצב כרגע, אלא כוונתי הייתה שהבעיה בתפילתו, והיא שעושה אותה לשווא, נמצאת בכך שבעצם זה מה שהוא מבקש (אם בכל מבקש הוא משהו) מבלי לשים לב לכך. וגם זה לא מדויק. אם לדייק את סברתי הבעיה היא יותר יסודית, ומרגיש לי שקצת חסר לי המילים לנסח זאת באופן מספק, אבל אנסה. הבעיה בתפילה כזו קיימת באופן בו היא מנוסחת אל אור הסיטואציה האמיתית שעומדת מולו (ויותר נכון להגיד שהאופן בה נוסחה מהוה אינדיקציה לבעיה בה), הטענה היא שמדובר בתפילת שווא משום שהיא מניחה בראשו של המבקש מציאות שאיננה נכונה – שהם עדיין כרגע בחיים וכביכול בעודם לפני סכנה (בעוד שהצוחה כבר קרתה ולכן הסכנה כבר קרתה, מה שהיה אמור להוביל את המתפלל לו היה משקיע עוד שתי שניות מחשבה ל'ממה נפשך'), ולכן אין הגיון בלבקש שאלה לא יהיו (בלשון עתיד, כפי שמנוסח במשנה) בני ביתו, וזאת להבדיל מהסברא שהתפילה נאסרת משום התוכן שבבקשתה. כלומר גם אם הייתי שומע קול של תפוח נופל מאחורי חומה ומתפלל: 'יהי רצון שתפוח זה מהעץ של השכן ולא שלי', גם תפילה כזו אסורה, למרות שלא מדובר פה בנס (בראיה שלך היום לה אני מסכים כל תפילה, גם כזו, היא בגדר נס, אבל אני מדבר על איך שחז"ל היו מסתכלים על מקרה כזה), ולדעתי חז"ל היו אוסרים גם תפילה כזו, לא בגלל הנסיות שבה אלא כי תפילה כזו (for lack of better wording) היא שגויה מיסודה.
ראיה לדבר היא עצם העובדה שמדברים (לשיטתי כביכול) על הנס הספציפי משהו שהוא 'על שעבר', קרי לשנות סטטוס של דברים שכבר נקבעו, ולא נותנים כדוגמה סתם נס (האם חסר מקרים שחז"ל הבינו שהם ניסים?) וכן בתנורו של עכנאי תבוא אמת המים וכולי הם בקשות מפורשות לניסים (לצורכי ויכוח הלכתי לא פחות ולא יותר), האם פה לא שונה הסטטוס של דברים שכבר היו עם סטטוס מסוים בדרך שהיא מעל הטבע? וכן ברור שהם ראו מקרים אלה כניסים כי אחרת למה שרבי אליעזר יראה בהם איזושהי ראיה לדבר השם.

קצת מזכיר לי בלוגיקה משפטי תנאי, שכאשר הרישא בו שקר אז לא משנה מה הסיפא המשפט עצמו אמת, ופה הרישא (המובלעת, כגון שהמין עוד לא נקבע או שבני הבית עוד לא ניזוקו) תמיד שקר ואז התפילה היא תמיד משפט אמת ללא קשר לתוצאת הרישא מה שעושה אותה לשוא, ואולי זה יכול לבאר את האינטואציה מאחורי הקביעה של חז"ל. אך ניראה לעניות דעתי שאותו אדם שמתפלל עושה זאת בלא משים לב ממש, ואכן הבעיה האמיתית בתפילה כזו היא שהוא כלל לא מניח בתפילתו את המציאות לאשורה, ולכן הסיפא של התפילה בטלה ממילא באשר היא לא נסובה על רישא שרלוונטי עבורה כלל להתממש. במילים אחרות תפילה כזו היא חסרת פשר (נונסנס) ולכן אסורה.
תודה ושבת שלום ומבורך

בהמשך לפיסקה האחרונה רק לחדד, מה שעושה את התפילה לשוא הוא שכלל לא קיימת bכוונהb מאחורי הסיפא, משום שהרישא שמונחת באופן מובלע בראשו של המתפלל אינה המציאות השוררת. כלומר הבעיה איננה הטעות הלוגית עצמה, אלא בגלל הטעות הלוגית יוצא דה-פקטו שאין שום כוונה מאחורי מילותיו

לא זכיתי להבין.

שאם אני מתפלל שיקרה x בהנחה שהמציאות היא a והמציאות היא בעצם b זו תפילת שוא וזה מה שאסרו חז"ל. כמו שאמרת שהתפילה: ”היתה אשתו מעברת, ואמר, יהי רצון שתלד אשתי זכר” היא אסורה לפי חז"ל מארבעים יום ומעלה, משום שכבר נקבע הולד, ומשמע מאיך שמנוסחת התפילה שמי שמתפלל אותה סובר שעוד לא נקבע מין הולד.

הוא קבוע והמתפלל רוצה שהקביעה תשתנה למפרע.