אמון בחזל

לגבי שאלת מזל אני חושב שהכוונה לשאלה האם אדם יכול לשלוט בגורל שלו, או שהוא רק מושפע מהנסיבות השונות בחייו. חז"ל כנראה סברו שישראל נמצאים במצב מודעות גבוה יותר שהם יכולים להיות בגדר אדם בוחר ששולט על הגורל שלו גם אם הטבע שלו והסביבה מכווינים אותו נגד היעד שאליו הוא שואף. אבל גוים לשיטתם, לפחות בזמן חז"ל לא הגיעו למדרגת האדם הבוחר.

מעבר לזה, גם אם מצאת לימוד מפוקפק בתחום האגדה, לא בטוח שניתן להקיש ממנו לנכונות הלימוד בתחום ההלכה. בדר"כ צורת הלימוד של חז"ל בתחום ההלכה הרבה יותר שיטתית ומסודרת כשזה מגיע להלכה.

אני יודע, אני יודע. קראתי את הדברים בשקיקה בספרים ובאתר.ולעניות דעתי אני חושב כך.השתכנעתי.

אבל א”כ השאלה היא בתחושה האישית כמה אנו אמורים להעריך שאנו עושים את דבר ה שכתב והתכוון בתורה???

כמה הם טעו בהבנת התורה???
הרי לפעמים יש דרשות כאלה מוזרות מסברא שלא הייתי מתייחס בכלל אם נאמרו על ידי מישהו בן זמננו?

ואם אפשר הפניה למאמר שלך בנושא החיוב שלנו לסמכותם של החכמים וקבלת התלמוד, זה שלא חולקים על הגמרא כי כך קיבלנו כציבור(אז מה?)

ואם אין, אולי אבקש אם תוכל לכתוב.
נסיתי כמה פעמים להתכתב על כך ולא הבנתי דברים ברורים.

תודה על הכל.

אני חושב שחלק מהבעיה היא חוסר ההיכרות והמיומנות שלנו בדרכי הדרש. חלק אחר מהמוזרויות הוא תוצאה של מסורות שלא הגיעו אלינו. בכל אופן, אין צורך להיבהל. התוקף של הלכות אינו תלוי באותנטיות שלהן (כלומר שזה מה שנמסר בסיני). כמובן שאם יש לך מידע ברור כלשהו לגבי רצון ה', אפשר להשתמש בו. בד"כ לא זה המצב, ואז ההנחה היא שזה הכי טוב שיש לנו.
לגבי קבלת הציבור, האריך בזה בבית ישי – דרשות, סי' טו, קחנו משם. ככלל, כל סמכות של מערכת נורמטיבית (כמו מערכת משפט, או חוקי גילדה) נובעת מכך שהציבור קיבל אותה על עצמו. לכן איני חושב שיש הרבה מה להאריך בזה. גם את חוקי התורה קיבלנו על עצמנו.

נראה שיש כאן שגגה היוצאת מפי השליט "כל סמכות של מערכת נורמטיבית וכו' נובעת מכך שהציבור קיבל אותה על עצמו… גם את חוקי התורה קיבלנו על עצמנו". מן הסתם כוונת הרב לפרשנות חז"ל לחוקים התורה?
לא שעמדנו שם בהר סיני יחד כל נשמות ישראל וכו' וכו' וברצונינו (האישי) הטוב החלטנו "ללכת על זה".

אני אינני שליט (אלא אם קיבלת אותי על עצמך), אבל שגגה גם איני רואה כאן. בתפיסה המקובלת (אם כי בעבר אני פקפקתי כאן פעם בזה) קבלת התורה היא הבסיס למחויבות שלנו אליה. זה שלא עמדנו שם לא משנה כלום. הציבור קיבל זאת על עצמו וכעת כל מי שמשתייך אליו מחויב בזה. כמו שאם הכנסת מחוקקת חוק, הוא מחייב את הציבור גם מאתיים שנה אחר כך (אלא אם שינו אותו), למרות שאנחנו לא היינו אלה שבחרו בכנסת שחוקקה אותו.

אם היום נחליט לשנות את מצוות התורה הם ישתנו?

היכן הרב פקפק בתפיסה המקובלת ומה הרב טוען?

זאב, לא הבנתי את ששאלתך. מה פירוש לשנות? וכי המצוות הן בידינו?
איני זוכר כרגע מקור. פקפקתי בכך שבאמת מדובר בחוזה שיכולנו גם לא לקבל אותו. בפשטות הר כגיגית פירושו שזה כפוי עלינו, וכך פשטא דמילתא שהקב"ה כופה זאת עלינו. עניין המודעא רבה הוא אגדתא.

אהה. אני הבנתי מתוך ההקשר ומההשוואה לחוקי הכנסת שאפשר גם לשנות כיום את הקבלה, כי החובה לקיום היא מכח הקבלה ולא מתוקף הצ'ט האלוקי. כרגע אני מבין שזו לא דעתך ושלא כיוונת לזה. אלא שהיה תנאי להחלת הצו שירצו לקבל את התורה.

הצו