אמונה תמימה

שלום לרב, אני מתחיל את כבר את החוברת הרביעית של הרב, הראיה  ומאד נהנה בנתיים.    לגבי פרק יג בחוברת הראשונה הרב כותב על ראובן שהרב שלו אוסר עליו ליקרוא הביקורתית והפילוסופית שמע יגיע למסקנות הלא נכונות.  ואם מנתחים את תפיסתו העכשוית הוא כופר אלא שהוא לא עושה את הנידרש כדי לחשוף זאת. אם שימעון האתיאיסט היה מעלה בפניו טיעונים לוגיים כאלה ואחרים, ראובן היה משנה את תפיסתו והופך לאתאיסט. כבר ראינו שאם ראובן משתכנע מטיעון לוגי כלשהו, אז ברור שמסקנת הטיעון כבר היתה אצלו באופן לא מודע. והוא בעצם אתאיסט לא מודע. ובמחברת 4 חלק א\\\' בין היסק \\\"פילוסופי להיסק תיאולוגי: דדוקציה. הרב מסכם בעמוד 12  אני אצטט,  ראינו אם כן שהטיעון ה\\\"פילוסופי\\\" הוא טיעוו שמטרתו לשנות אמונות של אדם, כלומר זה טיעון ממיר, ואילו טיעון \\\"תיאולוגי\\\" הוא בעל אופי חושף.   אנחנו רואים שטיעון \\\"תיאולוגי\\\" לא מגלה לנו משהו חדש אלא חושף בפנינו משהו שכבר היה טמון בנו וליפעמים לא היינו מודעים לו. בעצם שאני המאמין התמים נחשף לטיעונים אנטלוגיים ומסכים איתם זה בעצם אומר שהוא כופר לא מודע, ורק הוא גילה את האנחות החבוית בו. ואם הוא היה נחשף לטיעונים פילוסופיים כאן המצב ניראה ליכאורה שונה והוא עלול להמיר את האנחות שלו.   אם כך אני מבין שמה שהרב כתב תקף רק לטיעונים תיאולוגיים או שמה פיספסתי כאן משהו ?