אמונה

כעין זה השיקול של הצו הקטגורי של קאנט (ראה במחברת הרביעית). גם שם מדובר בניסוי היפותטי ולא מעשי, ובזה טעו הרבה בפרשנות דבריו.

לטענתך, אדם נולד כופר או מאמין ואין לו אפשרות לשנות את זה (אלא רק לחשוף את זה). דטרמניזם?

לא. הוא מגיע לזה מתוך שיקול הדעת שלו. אבל מדובר על שיקול דעת מלא עם כל השיקולים. זה לא אומר שמישהו יכול לדעת זאת (כולל הקב"ה, שגם הוא יכול רק לתת הערכה מיטבית שעלולה לשגות) עד שזה נעשה. ועדיין השיקול ההיפותטי בעינו עומד.

עכשיו הבנתי יותר את כוונת הרב. נשארתי רק עם קושיא אחת, למה הקב"ה בורא בני אדם שכאשר הם יחקרו וילמדו ככל שניתן יגיעו למסקנה למיטב הבנתם שאין בורא לעולם? לכאורה הייתי מצפה שעם הלימוד המיטבי ביותר כל אדם יגיע למסקנה שישנו בורא.

בה במידה אין טעם לברוא אנשים שכן יגיעו לאמונה )דטרמיניסטית(. זה לא כפוי עלינו אלא תוצר של שיקול דעתנו. לא הוא ברא את האמונה שבתוכנו. היא משיקול דעת שלנו.