אמת, סבירות, ודאות וספקנות

אכן, גם ניתן להעלות ספק זה כלפי הראייה, וגם לטעון שיש שד שמתעתע בי כל הזמן.
אך מה זה רלוונטי אם אני לא מרגיש בזה… סוף סוף יש פה ערעור עקרוני שגם כלפי הבנת הסבירות ניתן להעלות ספק.
כך שלא הבנתי את תשובתו של הרב אם אכן נאמרה פה.

לא הבנתי את השאלה. לדעתך זה ייתכן (שיש שד)? אז מי אמר לך שזה לא נכון?
תורף טענתי הוא שאין דרך לענות על טענות ספקניות שמטרידות מישהו, שהרי כל תשובה תקבל מענה ספקני מסדר נוסף. אבל אני לא חושב שהן נכונות ולא מוטרד מהן, וזהו.

לאריאל,
ניתן לטעון נגדך את הטיעון הבא:

לשיטתך הפוסטמודרניזם הוא נכון בגלל נימוק X. אבל ייתכן שנימוק X אינו נכון, ולמעשה הסיכוי שלו להיות נכון הוא 50/50. אם ככה, אז ייתכן שאתה טועה שהפוסטמודרניזם נכון, כי יש 50% שנימוק X נפל.

הרב,
אני מסכים שאין שום דרך לענות. אך הטענה שלך שאין שום דרך לענות היא לחלוטין לא פותרת את השאלה שאתה מעלה מדוע הפוסטמודרניזם איננו נכון, ומראה שהתירוץ שלך לא שונה משום פונדמנטליזם אחר. (אומנם ניתן לכנות אותו "כרך" יותר).
מבחינתי אכן ניתן להעלות ספק שיש שד. ולכן אני שואל אותך כמתיימר לפרוך את הבסיס הפוסט-מודרנסטי ע"י סיפוק אפשרות לאמונה סבירה גם אם היא לא הכי יציבה.
אך לא ענית לי עדיין כיצד יכול להיות "סביר", המושג הזה אצלך לא באמת מציג מציאות שגדלה מ50% אלא פשוט אתה יוצא מנק' הנחה אחרת.\

אורן,
מסכים איתך.

לא נכון. פונדמנטליסט לא מוכן לבחון את טענותיו ולהעמידן למבחן ביקורתי. אני כן מוכן. אלא שלא העלית שום טענה שמאתגרת את עמדתי ולכן אני נשאר לאחוז בה. לשיטתך אין מי שאינו פונדמנטליסט שהרי לכל אחד יש הנחות יסוד. במחילה, אלו שטויות.

אוקיי אז במקרה שלך זהו פונדמליסט משודרג מחד אתה שומע טענות אחרות אך לא מבסס את הטענות שלך. כפי שאמרת ככה גם במפורש:
" תורף טענתי הוא שאין דרך לענות על טענות ספקניות שמטרידות מישהו, שהרי כל תשובה תקבל מענה ספקני מסדר נוסף. *** אבל אני לא חושב שהן נכונות ולא מוטרד מהן, וזהו.***"

הטענה של הפוסט-מודרניזם הוא עד כמה שהכל מבוסס מהנחות יסוד, וכל ההנחות יסוד מוטלות בספק אז מדוע להעדיף את X מאשר את Y.
ואולם אתה בחרת ,בצורה פונדמליסטית למדי, צד שאומר שאכן קיימות לי הנחות יסוד שאני לא מערער עליהם ע"פ שאני יודע שאפשר לערער עליהם רק זה לא יוביל אותי לשום מקום במילים אחרות זה בין פרגמטיזם למי שאין לו ברירה אחרת.

כשאני מסביר אני מצפה שתנסה לקרוא ולהבין. אם כל מי שלא פוסטמודרניסט הוא פונדמנטליסט אז אכן אני פונדמנטליסט. אבל זו הגדרה עקומה. הסברתי את ההבדל החשוב ביני לבין פונדמנטליזם.
זה שאפשר לערער על משהו לא מהווה ערעור. כשתציג ערעור אשמח לנסות ולהתייחס (כי איני פונדמנטליסט). בינתיים לא הצגת ולו בדל של ערעור, אלא קבעת באופן פונדמנטליסטי שכל מה שאין לי הוכחה עבורו הוא ספק. אבל אני כמי שאינו פונדמנטליסט לא מקבל את ההנחה הזאת. לשון אחר: אפשר לערער גם על הטענה שאם אפשר לערער צריך לערער. אבל אתה מקבל את הטענה הזאת באופן פונדמנטליסטי.
טוב, מיצינו.

אתה מציג פה שאני נכנס לכשל, שבמידה ואני מקבל את הטענה A1 שכל דבר שניתן לערער כלפיו הוא ספק, אז גם כלפי A1 גופא צריך לשאול מניין לי להסתמך עליו כוודאי.
אך אני חושב שזו טעות כי אני מציג את A1 רק כספק ולא כוודאי. אז ממילא אני יכול להמשיך ולהתקיף בעזרתו את שאר הנחות היסוד ללא כשל, או שמא במידה שעד כמה שאני משתמש בטיעון A1 לא ניתן להפריד בינו לבין השאר?

מה הרב חושב?

אם אתה תוקף מכוחו אתה מסתמך עליו. אי אפשר לתקוף מכוח טענת ספק. על כך נאמר שאין ספק מוציא מידי ודאי. אתה מעלה טענת ספק ספיקא ומכוחה רוצה שנוותר על משהו שנראה לנו סביר.

וזו גם הנחת יסוד או שמא הבנה לוגית?

מה ההבדל?

אם זו הבנה לוגית אז זה לא משנה בין אם אני רואה זאת כהנחת יסוד או בין אם לאו.

אלה סתם מילים. גם אם תקרא לזה לוגיקה, ברור שאין כאן הכרח לוגי. זו הנחה של סבירות מתודולוגית: לא תוקפים מכוח טענה מסופקת.

אחרי שחשבתי קצת על הנושא אני חושב שיש שתי בעיות שהרב לא התייחס אליהם:
1. הטענה שלך שטענה מסופקת ממילא תוקפת את עצמה ועל כרחך אתה לא יכול להשתמש בה, תקפת רק בספקנות כללית (כל דבר שאין לך הוכחה כלפיו הוא ספק 50/50). אך אם אתה מפרק את הספקנות כללית לקבוצת טענות של ספקנות ספציפית – למשל למה אתה חושב שמה שאתה רואה אכן קיים במציאות? מה שאתה שומע אכן קיים במציאות? וכו' וכו', אז היא לחלוטין לא תוקפת את עצמה.
2. אכן הייתי מסכים ברמה המתודולוגית שלא תוקפים טענת ודאי מטענת ספק במידה ואכן המצב היה כך. אך אינני מבין מדוע הטענה – "מה שאני חווה אכן קיים במציאות" היא טענת וודאי? מה הופך אותה ליותר סבירה מהיפוכה?!

אולי חשוב להדגיש שאני מבין שאין לנו כלים לוגיים לבדוק טענות אלו עקב 'ריקנותו של האנליטי' וממילא דורשים הנחות יסוד שנימצאות מחוץ למעגל הלוגי ומכנגד אין לנו כלים אמפיריציסטים לבחון טענות אלו כי הם יוצאים מנק' הנחה שאכן מה שאנו חווים הוא אמיתי. אך למה לכל הרוחות להניח שמה שאני חווה יותר סביר מהיפוכה (ראה בעייה 2)

אשמח אם הרב יוכל להתייחס לשתי נק' אלו.

1. מה שאתה מעלה הוא ספקנות כללית לגמרי. אין סיבה לפקפק דווקא במשהו אחד שאני חווה על פני משהו אחר. זה שאתה מציג את הספקנות כלפי טענה מסוימת לא משנה את העובדה שמדובר בספקנות כללית. הרי זה בדיוק מה שאתה מניח כאן: שכל דבר שאין לך הוכחה עבורו הוא 50-50.
2. כי לי זה נראה ברור. לאיזו תשובה אתה מצפה? בדיוק כמו שמה שאני רואה נראה לי אמין. גם לזה אין לי הסברים פרט לזה שזה נראה לי ברור.

1. אני מסכים. (הרי אפשר לתאר את הדיון בין הטענות, שסוף סוף ניסובים סביב השאלה האם מה שמרגיש הוא הוכחה ובמידה ולא אז זה חוזר להיות 50-50)
2. השאלה שלי למה לצאת מנק' הנחה שכזאת -"מה שנראה לי שאני רואה/חווה וכו' אכן קיים אובייקטיבית"? הרי זה עצמה השאלה של טענת הספקנות.
אכן גם אני מרגיש שמה שאני חווה הוא אמיתי, אך עם זאת, זה שכך אני מרגיש וחווה לא נותן תיעדוף מאשר לטענת הספק.

אנחנו חוזרים על עצמנו. כל תשובה שאתן לך תוכל לשאול לגביה את אותה שאלה. אין מה לענות לספקן פרט לזה שאני לא ספקן.

אז לפחות אתה צריך לענות לספקן מדוע אתה לא ספקן..?

ממש לא. שיסביר לי הוא מדוע כן להיות ספקן. בלי שום טיעון אין שום צורך בהסבר (וכאמור, כל הסבר יישען על הנחות יסוד, והספקן יטיל ספק גם בהן ובסוף לא אוכל להסביר אותן, שהרי לעולם הוא יבקש שוב ושוב הסברים). אני חושב שמיצינו.