אני צריך לשיעור מחר‎‎

שלום רב. לא הבנתי מה לא ברור בתוס'. הוא מקשה מדוע אדם שמעיד על אדם אחר שהוא בנו והוא כהן לא נאמן ליחסו ולהכשירו לתרומה. מה שפוסלים אותו זה מפני שהוא בנו וקרוב פסול להעיד על קרובו. אבל כאן יש לו מיגו שיכול היה לא לומר שהוא בנו אלא רק להעיד שהוא כהן, ואז היה נאמן. אם כן, יש להאמינו במיגו גם כשאומר שהוא בנו. ומתרצים התוס' שלדבריו של העד הוא פסול להעיד, ובכה"ג  לא מועיל מיגו, כדמוכח ביבמות מז. ובתוספת הסבר: נראה שכאן הסברא חזקה יותר מאשר ביבמות. שהרי כאן הפסול הוא מחמת היותו קרוב ולא מחמת היותו גוי. בגוי אולי יש חשד שקר (אלא אם לא מרעי אנפשייהו), אבל קרוב פסול מגזיה"כ ואין לגביו חשד שקר (שהרי מה שפסלה התורה עדות קרובים אינו מפני חשד שמשקרים, כדאיתא ברמב"ם וטושו"ע מהגמ' ב"ב ד"היה יודע לו בעדות ונעשה חתנו"). אם כן, מה יועיל לו המיגו? המיגו מראה שהוא נאמן, אבל אנחנו פוסלים אותו למרות שהוא נאמן. לכן לא מועיל מיגו להכשיר עדים קרובים. ובגווי יש לפלפל אם יש בו גם פסול הגוף או רק חשד שקר (עי' סוגיית ערכאות בגיטין). אמנם אם יש לו מיגו שבידו להאכילו תרומה, זהו מיגו חזק יותר והוא כן מועיל אף שלדבריו אביו הוא. תוס' מסביר זאת  בכך שגם אם ידוע לנו שהוא אביו עדיין יש לו את המיגו, משא"כ בנדון דידן. אבל יש להוסיף עוד הסבר שבידו חזק ממיגו רגיל, כמו"ש הרא"ש פ"ג דב"ב. ואולי זו גופא חוזקתו של הבידו שתמיד בידו לעשות כן וזה לא תלוי במידע שיש לנו. בזה בידו חזק ממיגו. אם כן, תוספת ההסבר שלי היא בדיוק ההסבר של תוס'.