אסתטיקה נשית ודוגמנות‎

לכבוד הרב מיכאל שלום!
אני תוהה הרבה זמן, האם מותר לפי ההלכה, מותר לאישה לדגמן בבגדי ים.
מצד "דת יהודית" שבמסכת כתובות, איך שהבנתי מהגמרא, אלו תנאים לגירושין ולא הלכות בפני עצמן. כמו שזו לא עבירה בפני עצמה להקדיח תבשיל ובכל זאת זו בעיה ביחסים הזוגיים.
אבל גם אם מדובר בחובות ממש של צניעות, הרי בימינו בגד ים, ובטח כשזה מגיע בקונטקסט הדוגמנות, הוא דבר רגיל ונורמלי ומקובל בחברה היהודית, וממילא לא אסור מ"דת יהודית" – שהיא קבלת הנשים היהודיות על עצמן.
מה שכן חשבתי, שיכולה להיות בעיה של "לפני עיוור לא תתן מכשול" – על ההרהור של הגבר. אבל כאן אני לא יודע מה הגבול.
לגבר מותר לראות במבט חטוף אישה יפה. אמנם אסור להתבונן באישה יפה אפילו פנויה אבל במבט חטוף זה לא "להסתכל" (כלשון הגמרא בע"ז) וזה לא "דרך זנות" (כלשון הרמב"ם) ורבי עקיבא ברך ברכת "בריות יפות" כשראה אישה יפה בקרן זוית, ו"לא נתנה תורה למלאכי השרת" (כדברי העזר מקודש בדיוני על איסור הרהור),  וכבר מצאנו שנשים כבסו בנהר ורק הגבר צריך לאנוס נפשו ולהסית את המבט בבבא בתרא.
הערך של אסתטיקה נשית זה ערך חברתי-נשי. להרבה נשים יש צורך להראות יפות (וגם לגברים כמובן) ויש צורך בתרבות אסתטית, גם ממש כדי לתת דוגמא לאיך פריט זה או אחר נראה על גוף אישה כחלק מתרבות הצריכה האסתטית.
אני מבין שמייצג דוגמני שנעשה בכוונה לעורר תחושות אירוטיות (כמו מבט פתייני, סמלים מיניים, מייצג שמראה קשר ארוטי בין אנשים בתוכו) זה "לפני עיוור". וכאן לדעתי העיקר הכוונה. אבל לדגמן בגדי ים זה יכול להיות בצורה של אסתטיקה ולא ארוטיקה. ולהיות מיועד למבט הנשים ולא למשוך גברים.
אחרת מה הגבול? (מרגיש לי איפשהו שהשאלה מבחינה אנליטית קרה תקפה גם לתמונה של אישה בפרסומת לא של בגדי ים, רק ההבדל הוא באיזושהי תחושה של ציבור זה או אחר.)
אני חושב שהשאלה של "לפני עיוור" גם חשובה חברתית לגבי תופעה של ריסוס גרפיטי על פני אישה בפרסומות בפרהסיה.
במבט רחב יותר ישנה כאן שאלה על תיקון חברתי על ידי הלכה שלא גודע את התרבות הקיימת אלא מעצב אותה. שאלה שיכולה להיות רלוונטית גם לאדם חילוני, וממילא לאמות מידה של החלת "הלכות דת יהודית" מתוך נקודת מבט הציבור החילוני.
בתודה רבה ושבת שלום!