אפקעינהו רבנן לקידושין והיתר עגונות
מדוע לא משתמשים בכוחם של חכמים להפקיע קידושין כדי להתיר עגונות?
אדם שקידש את אשתו ונעלם, כמעט בטוח שהוא מת, לדוגמא הוא נכח בבנייני התאומים כשקרסו אך לא מצאו את גופתו, או שהטנק שלו התפוצץ ולא נשארו שרידים וכו׳. האם לא מן הראוי שחכמים ישתמשו בכוחם להתיר את רעייתו מעגינות עולמית?
גם מצד הסברא שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, סביר להניח שכל בר דעת ישמח שאשתו תותר להנשא אם הוא נעלם וכמעט בודאות אינו בין החיים, ולכן גם בזמן הקידושין היה בודאי בדעתו שחכמים יפקיעו אותם במקרה קיצון שכזה.
תודה רבה.
זו שאלה של הראשונים, על כל מצב של ממזרות ועגינות. למה להיזקק לכל הדיונים הללו שיפקיעו את הקידושין וזהו. התשובות מבוססות על כך שחכמים לא עושים שימוש בכוחם להפקיע אלא במקרים מאד נדירים, כדי לייצב את מוסד הקידושין. בפרט שלהפקעה צריך בי"ד מוכר ומקובל על כל הדור, מה שאין כיום.
שאלה מעניינת היא האם זו מדיניות או הלכה. אם זו רק מדיניות, אז אם יחליטו להפקיע כדי להתיר עגונות, כלומר לשנות מדיניות, זה יהיה תקף גם אם לא ראוי. אם זו הלכה אז ההפקעה כנראה אינה תקפה במצבים כאלה.
ראיתי שדנים הפוסקים לגבי היתר ממזרים על פי דברי המהרש״ם שכתב היתר זו אך לא למעשה. אך לא ראיתי שמדברים להתיר כך עגינות. ומכיוון שיש הרבה קולות להתיר עגונות, שאלתי מדוע שלא ישתמשו בהיתר זה.
להפקיע כדי לטהר ממזרים, זו הפך מהות כח החכמים – כפי שכתב הרב – שדין זה נאמר כדי לייצב את מוסד הקידושין ואם נבוא להתיר ממזרים נפגע בכך. אך היתר עגונה הוא מקרה טראגי שבד״כ אינו בשליטה ואינו נעשה מבחירה (גם הממזר עצמו לא בחר בכך, כוונתי לבחירה בנישואים למרות ההשלכות), וע״כ הייתי סבור יש יותר מקום להשתמש בהיתרים פחות קונבנציונליים.
בפוסקים אמנם דנו אם אפקעינהו משאיר אישות מדרבנן, אך אם מפקיע לגמרי, היה לכאורה מקום להשתמש בזה במקרי קיצון של עגינות.
דנו בזה בתוס' לגבי הצלת אשתו מעונש מיתה על ניאוף. וכך דנו עוד ראשונים ואחרונים גם על עגינות, אף שעינינו הרואות שבתלמוד לא השתמשו בזה להתרת עגונות. ראה סקירה קצרה כאן (בעיקר בסוף): https://asif.co.il/wp-content/uploads/2023/04/15-2.pdf
תודה רבה!
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer