אשליית בחירה חופשית וניסויי ליבט

ראשית, החידוש שיכולות להיות לנו אשליות אינו יוצא מליבט. זה ידוע וברור מקדמת דנא.

שנית, יש הבדל מהותי בין תחושת "החלטה" לתחושת "הכרעה". בניסויי ליבט, שעוסקים בלחיצה סתמית על כפתור (Picking), הנבדקים חוו תחושה שהם "החליטו" מתי ללחוץ. זו אינה תחושה של הכרעה מתוך שיקול דעת בדילמה ערכית (Choosing). הניסוי מראה, לכל היותר, שתחושת ה"החלטה" הסתמית במצבים נטולי משמעות יכולה להיות אשליה, אך הוא אינו אומר מאומה על תחושת ההכרעה שאותה אנו חווים בצמתי בחירה משמעותיים. למעשה זו אפילו לא תחושה שגויה, שכן החלטה להבדיל מהכרעה יכולה גם להיות דטרמיניסטית.

שלישית, הקביעה שלך שעיקרון הסיבתיות הוא חזק יותר ועקבי יותר מבוססת על חוסר הבנה אפיסטמולוגי. כפי שכבר הראה דיוויד יום, את הסיבתיות מעולם לא ראינו ולא חווינו בשום תצפית; היא השערה ספקולטיבית והנחה אפריורית של התבונה ותו לא. מבין שלושת המנגנונים האפשריים (דטרמיניזם, אקראיות ובחירה), המנגנון היחיד שמוכר לנו באופן אינטימי, ישיר ובלתי אמצעי הוא חופש הרצון שלנו.

לכן, כשיש התנגשות בין אינטואיציה ספקולטיבית (סיבתיות) לבין חוויה ודאית ובלתי אמצעית (בחירה חופשית), אין שום היגיון לזרוק דווקא את החוויה הישירה והמוכרת ולהישאר עם הספקולציה. הדרך הרציונלית היא להחיל את עקרון העדפת הספציפי (Lex Specialis): עקרון הסיבתיות תקף ונכון בעולם, למעט במקרים החריגים שבהם פועל רצון אנושי חופשי.

ורביעית, הוסף לכך את תוצאות הניסוי של מודריק ומעוז שמראות שבמצבי בחירה באמת מקבלים תוצאה שונה (אין RP לפני ההחלטה). ואת שאר הפגמים בניסוי של ליבט (כמו ההתעלמות מהמיצוע והווטו), שבעצם אומרים שלא נכון שהוכחנו שמדובר באשליה.