בדחילו ורחימי רחימו
מקודם עלה בשרשור כלשהו עם הרב שאלה על רבנים [שכנראה מומחים בשאלות כמו גזיזת ציפורני הרגליים ודומיו] שדרכם והתנהלותם הציבורית החינוכית והמוסרית מביאה אנשים לגועל מהתנהגותם, עד כדי כך שהם זועקים אוי אביו אוי רבו שלמדו תורה ראו דרכיו ומעשיו כמה מכוערים בזויים ושפלים הם.
יש לסייג שכמובן לא כל הרבנים כאלו.
למען ההגינות אציין שאני גם חש כך, עד כדי כך שכשהציעו לי להשתתף במיזם תורני משמעותי, בקושי הצלחתי להתאפק לומר לאותו רב בפנים כמה אני מעריך את דעותיו ומעשיו שלדעתי התפיסה התורנית העקומה שלו ושל חבריו הביאה אותו לשפלות כזאת…
ולתורה כזו עלובה נמוכה ומנמיכה אני לא מוכן להיות שותף.
את זה אלוקים בטח לא נתן בסיני.
כעת לשאלתי :
האם החילול ה' [שאפי' יוהכ"פ תשובה וייסורים לא מכפרים, שנאמר אם יכופר לכם העוון הזה עד תמותון…] זה תלוי רק ברבנים האלו ואיך הישרים רואים את ניוונם המוסרי והערכי ? ובמילא העוון רק עליהם ?
או גם ע
על מי שאומר כן ? [למרות שחש שזו האמת כעת, ומביט נכוחה על ישרים שלא למדו כמו הרבנים האלו, ועל הרבנים האלו, וההשוואה זועקת מסוף העולם ועד סופו…]
או על 2 ?
וכי יש איסור לחשוב מחשבות ישרות ואמיתיות בהגינות מלאה, על העולם ועל מי טוב וישר ומי מושחת ומשחית ?
לא הבנתי את השאלה. נסח אותה יותר בבהירות.
מי שרואה מצב שיש כאלו שלמדו תורה והתנהגותם היא ממש אוי אביו אוי רבו…
מי עובר על החילול ה' ?
הרבנים שכך מתנהגים ?
מי שאומר עליהם כן ? [למרות שהוא כנה ואלו העובדות שנגלות לנגד עיניו]
או 2 הצדדים ?
ברור שרק הם (בהנחה שהוא צודק). מה השאלה? למה שהוא יעבור?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer